מהי סרקומה רטרופריטונאלית?

מדריך לאבחון, לבחירת הצוות ולתכנון ניתוח של סרקומה בעומק הבטן
מאת ד״ר מני ברכה, כירורג אונקולוגי בכיר מומחה לניתוחי סרקומה בהדסה עין-כרם
פורסם לראשונה ב־29 באוגוסט 2024 | עודכן ב־10 בנובמבר 2026

סרקומה רטרופריטונאלית היא גידול ממאיר של רקמות רכות המתפתח בחלק האחורי של חלל הבטן. זהו שם לקבוצת גידולים בעלי התנהגות שונה, ולכן הטיפול מתחיל בזיהוי מדויק של סוג הסרקומה ובהבנת הקשר שלה לאיברים ולכלי הדם הסמוכים. במחלה מקומית הניתנת לכריתה, ניתוח הוא מרכיב הטיפול המרכזי. תכנון נכון כבר בתחילת הדרך חשוב במיוחד. [1,2]
גילוי גוש בעומק הבטן מעורר שאלות רבות: האם הוא ממאיר, האם דרושה ביופסיה, האם אפשר להוציא אותו, והאם הניתוח יחייב כריתת כליה או איבר אחר. המדריך הזה נועד לעשות סדר בהחלטות הללו, ולהסביר כיצד מומחיות בסרקומה, עבודה בצוות ומחקר עדכני משתלבים בטיפול.
לפרטים על הייעוץ והטיפול ניתן לעבור אל עמוד ניתוחי סרקומה רטרופריטונאלית.
היכן נמצא הרטרופריטונאום ואיך מתגלה גידול באזור זה
הרטרופריטונאום הוא האזור שמאחורי קרום הצפק בחלק האחורי של הבטן. נמצאים בו הכליות, כלי דם גדולים, עצבים ורקמות שומן וחיבור. גידול באזור זה עשוי לגדול לפני שהוא גורם לתסמינים ברורים. לעיתים הוא מתגלה במקרה בבדיקת הדמיה; במקרים אחרים מופיעים מלאות או תפיחות בבטן, שובע מוקדם, כאב בבטן או בגב ושינוי במשקל. התסמינים אינם ייחודיים לסרקומה. [2]
לא כל גוש רטרופריטונאלי הוא סרקומה. בין האפשרויות נמצאים גם גידולים שפירים ומחלות אחרות שדורשות טיפול שונה. גם גודל מרשים של גוש אינו קובע לבדו אם קיימות גרורות או אם אפשר לנתח אותו. התשובה תלויה באבחנה, במיקום המדויק ובהערכת ההדמיה. [2,3]
מה חשוב לעשות לאחר גילוי גוש חשוד
מומלץ להגיע להערכת צוות סרקומה לפני התערבות ניתוחית. הבירור כולל בדרך כלל CT של הבטן והאגן עם חומר ניגוד והערכת בית החזה; MRI ובדיקות נוספות נבחרים לפי המקרה. חשוב להביא את קובצי ההדמיה עצמם, כדי שהצוות יוכל לבחון את גבולות הגידול ואת היחס לאיברים. ביופסיה ותכנון מסלול הדגימה משתלבים בבירור הזה. [1]
כבר בפגישה הראשונה כדאי לקבל תשובות לארבע שאלות: מהי האבחנה המשוערת, איזו רקמה דרושה לאישורה, האם המחלה ממוקמת, ומי מרכז את התוכנית הטיפולית. לעיתים נחוצה השלמת בירור לפני שמחליטים על מועד הניתוח. המטרה היא להגיע להתערבות עם תוכנית המבוססת על מכלול הנתונים.
ביופסיה ופתולוגיה ע"י מומחה הן חלק מתכנון הטיפול
כיצד מבצעים ביופסיה של גוש בעומק הבטן
ברוב המקרים נעשית ביופסיית מחט עבה בהכוונת הדמיה, בטכניקה המאפשרת לקחת מספר דגימות דרך מסלול מתוכנן. יש חשיבות לבחירת אזור חי ומייצג בתוך הגידול. במצבים חריגים ניתן לוותר על ביופסיה לאחר דיון מומחים, כשההדמיה אופיינית מאוד והתוצאה לא תשנה את התוכנית. [1]
החשש שביופסיה תפזר את המחלה מובן. במחקר על סרקומות רטרופריטונאליות נמצא שהסיכון להשתלה במסלול המחט נמוך מאוד, אך אינו אפס. בחירת המסלול והטכניקה חשובה; החשש כשלעצמו אינו סיבה לדלג על ביופסיה שנדרשת לתכנון הטיפול. [4]
מדוע כדאי שפתולוג סרקומה יבדוק את הדגימה
תשובה של ״סרקומה״ היא תחילת האבחון. נדרש לברר את תת־הסוג, את דרגת הממאירות ואת הצורך בבדיקות עזר. למשל, בירור הגברה של הגן MDM2 עשוי לסייע באבחון ליפוסרקומה ממוינת היטב או ליפוסרקומה שעברה דה־דיפרנציאציה. יש לפרש את הבדיקות יחד עם המראה המיקרוסקופי וההדמיה. [2,5]
במחקר פרוספקטיבי שפורסם ב־2024, סקירת פתולוג סרקומה שינתה את האבחנה ב־37 מתוך 119 מקרים שנבדקו תחילה בידי פתולוג שאינו מומחה בתחום, כ־31%. ב־17 מקרים, כ־14%, הסקירה הובילה לשינוי בטיפול. המחקר כלל סרקומות ממיקומים שונים, ולא רק גידולים רטרופריטונאליים. הנתונים מדגימים כיצד חוות דעת פתולוגית נוספת יכולה להשפיע על החלטה טיפולית. [6]
לעיתים דגימה קטנה אינה מייצגת את כל הגידול. אם ההדמיה נראית חשודה יותר מהתשובה הפתולוגית, צריך לברר את הפער. נייר עמדה של TARPSWG משנת 2026 מדגיש את מגבלות הדגימה ואת חשיבות הסיווג והדיווח הפתולוגי המדויקים. [5]

סוג הסרקומה משנה את התוכנית
ליפוסרקומה ממוינת היטב, WDLPS, עלולה לחזור באזור הניתוח גם כעבור שנים. ללא מרכיב שעבר דה־דיפרנציאציה, היא אינה נוטה לשלוח גרורות. ליפוסרקומה שעברה דה־דיפרנציאציה, DDLPS, כוללת מרכיב בעל התנהגות אגרסיבית יותר; הסיכון המקומי והסיכון לפיזור מושפעים גם מדרגת הגידול. ההבדל ביניהן משמעותי לתכנון. [7]
ליומיוסרקומה, LMS, מתפתחת מתאים בעלי התמיינות של שריר חלק ולעיתים קשורה לדופן כלי דם גדול. דפוס המחלה שלה שונה מזה של ליפוסרקומה, ולכן גם השיקולים בניתוח ובמעקב שונים. קיימים סוגים נוספים, המחייבים התאמה נפרדת. [2,7]
להרחבה: ליפוסרקומה | ליומיוסרקומה | סוגי סרקומה והטיפול בהם.
מדוע הניתוח הראשון חשוב במיוחד
במחלה מקומית, מטרת הניתוח היא להסיר את הגידול בשלמותו, תוך שמירה על מעטפתו ותכנון גבולות הכריתה. הוצאה חלקית או קריעה של הגידול עלולות לפגוע בשליטה במחלה. במחקר רב־מרכזי שכלל 382 מטופלים, שלמות הגידול, היקף הכריתה וגורמים הקשורים לניסיון המרכז נמצאו קשורים לתוצאות. זהו מחקר תצפיתי, אך הוא חלק מהבסיס לחשיבות התכנון האונקולוגי של הניתוח הראשון. [8]
המשמעות למטופל היא שכדאי להשלים את הערכת המומחים לפני ניסיון להוציא גוש חשוד. אם כבר בוצע ניתוח, עדיין אפשר וחשוב לבנות תוכנית מסודרת על סמך דוח הניתוח, בדיקת הדגימות והדמיה עדכנית. [1,9]
מה מלמדים המחקרים על ניסיון המנתח ועל נפח העבודה במרכז
ניסיון המרכז קשור לתוצאות הטיפול
מחקר אוכלוסייה מאנגליה, שפורסם ב־2023, כלל 1,878 מטופלים עם סרקומה רטרופריטונאלית. בקרב 1,120 המטופלים שעברו ניתוח בתוך שנה מהאבחנה, ההישרדות לחמש שנים הייתה 62.8% במרכזי סרקומה מומחים בעלי נפח גבוה, 51.7% במרכזים מומחים בעלי נפח נמוך ו־42.0% במרכזים שאינם מרכזי סרקומה מומחים. הקשר לטיפול במרכז מומחה בעל נפח גבוה נשמר גם בניתוח סטטיסטי מתוקנן. [10]
אלו נתונים מקבוצות מטופלים, ולא תחזית אישית או נתונים על מרכז מסוים בישראל. מחקר תצפיתי אינו יכול לבטל את כל ההבדלים בין הקבוצות, אך הוא תומך בריכוז הטיפול במחלה נדירה במרכזים בעלי ניסיון ייעודי. [10]
מחקר מאוסטרליה שפורסם ב־2025 בחן 144 ניתוחים והשתמש במדד משולב: כריתה שלמה מבחינה מקרוסקופית, שמירת שלמות הגידול והחלמה ללא סיבוכים חמורים או אירועים מוגדרים נוספים. טיפול במרכז סרקומה בעל נפח גבוה היה קשור לסיכוי גבוה יותר להשיג את מכלול היעדים. זה ממחיש מדוע איכות הטיפול כוללת גם הרדמה, טיפול לאחר הניתוח ויכולת להתמודד עם סיבוכים. [11]
הניסיון של המנתח עצמו הוא שאלה נפרדת
חשוב לברר גם מי מבצע את הניתוח ומה ניסיונו בסרקומות רטרופריטונאליות. במחקר אזורי מאיטליה נמצאו הבדלים באיכות הכריתה ובשמירת שלמות הגידול בין מסגרות בעלות ניסיון שונה של המנתחים. זהו מחקר קטן ורטרוספקטיבי, שבו ניסיון המנתח, ארגון הצוות ומאפייני המרכז כרוכים זה בזה; הוא אינו מאפשר לבודד השפעה של גורם יחיד. [12]
לכן כדאי לחפש שילוב של כירורג העוסק בניתוחי סרקומה, צוות רב־תחומי ותשתית מתאימה לניתוחים מורכבים. מיומנות בכירורגיה כללית חשובה, ולצדה נדרשת היכרות עם דפוסי המחלה והחלטות הכריתה הייחודיות לסרקומה. ההמלצות הבינלאומיות מדגישות הכשרה וניסיון ייעודיים בתחום. [1,3] כפי שתוכלו לקרוא באתר שלי, אני מומחה לכירורגיה אונקולוגית, בדגש על סרקומה וגידולי רקמה רכה (לצד מלנומה, סרטני עור שונים וגידולים נדירים אחרים), עם הכשרה פורמאלית ממושכת באחד ממרכזי הסרקומה המובילים בעולם (Peter MacCallum שבמלבורן, אוסטרליה).
מהו ניתוח מדויק בסרקומה רטרופריטונאלית
דיוק מתחיל בהגדרת מה צריך לכרות ומה אפשר לשמר. התכנון משלב את סוג הגידול, ההדמיה, הסיכון להישנות ותפקוד האיברים. בליפוסרקומה, גם רקמה שנראית שומנית יכולה להיות חלק מהמחלה. בגידול שמקורו בכלי דם, מוקד התכנון עשוי להיות דופן הכלי והאפשרות לשחזור. [3,7]
לעיתים נדרשת כריתה משולבת של הגידול עם כליה, מקטע מעי או מבנה סמוך. במקרים אחרים אפשר לשמר איבר. כאשר צפויה מעורבות של כלי דם, נדרשת היערכות מראש עם המומחים המתאימים. ההחלטה משלבת שאיפה לכריתה אונקולוגית מלאה עם הערכת הסיבוכים והתפקוד הצפוי לאחר הניתוח. [3,13]
גם הטיפול בדגימה הוא חלק מהדיוק. סימון אזורים חשובים, הסבר לפתולוג על היחסים האנטומיים ותיעוד גבולות הכריתה מאפשרים לפרש את התוצאה בהקשר הנכון. נייר העמדה הפתולוגי מ־2026 מדגיש את חשיבות ההערכה והדיווח האחידים לאחר ניתוחי סרקומה רטרופריטונאלית. [5]

מקומן של טכניקות זעיר־פולשניות ורובוטיקה
רבים מניתוחי הסרקומה הרטרופריטונאלית, במיוחד בגידולים גדולים או בכריתה של מספר איברים, דורשים גישה פתוחה המאפשרת חשיפה ושליטה בטוחה. גישה זעיר־פולשנית או רובוטית עשויה להישקל במקרים נבחרים, אם ניתן לשמור על עקרונות הכריתה. הבחירה בגישה נובעת מצורכי הניתוח והמטופל; עצם השימוש ברובוט אינו מעיד על יתרון אונקולוגי. [3] אף שיש לי נסיון עם ניתוחים רובוטיים, זו לא בהכרח התשובה הנכונה עבור מטופל מסויים, וכל מקרה נבחן לגופו כאשר הדבר שעומד לנגד עיני היא בטיחות המטופל, טובתו ובריאותו.
צוות רב־תחומי וביקורת עמיתים בתוך תהליך הטיפול
בדיון סרקומה משתתפים כירורג, אונקולוג, רדיולוג, פתולוג ואונקולוג קרינה בעלי עיסוק בתחום. בהתאם למקרה מצטרפים מומחים נוספים. בהדסה פועל צוות סרקומה רב־תחומי, ואני שותף בו במסגרת הכירורגיה האונקולוגית. [14]
ביקורת עמיתים פנימית פירושה שגם ההנחות שמאחורי התוכנית נבדקות: האם הדגימה מסבירה את ההדמיה, האם אזור נוסף שייך לגידול, האם כריתת איבר צפויה להוסיף תועלת, והאם נכון להתחיל בניתוח או בטיפול אחר. עבור המטופל, רצוי שהדיון יסתיים בהמלצה ברורה, בהסבר על החלופות ובזיהוי הרופא שמרכז את ההמשך.
לפני ניתוח מורכב חשוב להתייחס גם לתזונה, למצב הגופני, למחלות הרקע ולתפקוד הכליות. היערכות כזו עוזרת להעריך את היכולת לעבור את הניתוח ואת צורכי ההחלמה. [3]

האם צריך קרינה או כימותרפיה לפני הניתוח
קרינה לפני ניתוח אינה טיפול שגרתי לכל סרקומה רטרופריטונאלית. במחקר STRASS, מחקר אקראי שכלל 266 מטופלים, הוספת קרינה לפני הניתוח לא שיפרה את מדד המחקר העיקרי בכלל אוכלוסיית המשתתפים. [15]
בניתוחים מאוחרים יותר של נתוני STRASS ושל מטופלים שטופלו מחוץ למחקר, עלה אות אפשרי לתועלת בשליטה הבטנית בחלק מהליפוסרקומות, בעיקר בגידולים ממוינים היטב ובגידולים שעברו דה־דיפרנציאציה בדרגה נמוכה יותר. הנתונים הללו אינם הוכחה לתועלת לכל מטופל או להארכת חיים. ההחלטה מחייבת דיון פרטני. [16]
גם התועלת של כימותרפיה לפני ניתוח אינה מוכחת לכל הסרקומות הרטרופריטונאליות. המחקר הבינלאומי STRASS2 בוחן טיפול כזה במטופלים נבחרים עם ליומיוסרקומה או ליפוסרקומה שעברה דה־דיפרנציאציה בסיכון גבוה. נכון למועד עדכון המאמר, טרם פורסמו ברישום המחקר תוצאות שמכריעות את השאלה. [17]
ככל שמתרחבות אפשרויות הטיפול, עולה חשיבות החיבור בין האבחנה הפתולוגית, הכירורג והאונקולוג. בחירה נכונה של רצף הטיפול דורשת להכיר את סוג הסרקומה ואת רמת הראיות לכל אפשרות. [15,16,17]
הניסיון שלי והקשר לקהילת הסרקומה הבינלאומית
אני ד״ר מני ברכה, כירורג אונקולוגי בכיר בהדסה עין כרם. לאחר התמחות בכירורגיה כללית באיכילוב, עברתי בשנים 2021–2022 הכשרה קלינית ייעודית בכירורגיה אונקולוגית, בדגש על מלנומה וסרקומה, במרכז הסרטן Peter MacCallum במלבורן. עיסוקי כולל ניתוחי סרקומה וגידולי רקמות רכות, ובהם גידולים רטרופריטונאליים וניתוחים אונקולוגיים מורכבים. [18]
אני חבר ב־TARPSWG, קבוצת העבודה הבינלאומית לסרקומות רטרופריטונאליות, ובאגודה לכירורגיה אונקולוגית SSO. TARPSWG מקדמת הנחיות משותפות, מחקר ושיתוף ידע בין מרכזים; בין יוזמותיה נמצא גם מאגר RESAR, האוסף מידע באופן פרוספקטיבי על המחלה. במחלה נדירה, שיתוף כזה מאפשר ללמוד ממספר גדול יותר של מטופלים ומניסיון של צוותים שונים. [18,19]
הגישה שלי לייעוץ היא לחבר את הנתונים לתוכנית שאפשר להבין: מה ידוע על הגידול, אילו פרטים עוד חסרים, מה מטרת הניתוח, אילו איברים עשויים להיות מעורבים ומהן החלופות. אפשר לקרוא עוד על ההכשרה והעיסוק הקליני שלי.
מחקר וחדשנות בהדסה והמשמעות למטופלים
הדמיית FAPI להבנת היקף המחלה
במחקר היתכנות מהדסה, שבו הייתי המחבר הראשון ואשר הוצג בכנס SSO בשנת 2025, בחנו PET-CT עם הסמן 18F-FAPI בעשרה מטופלים עם סוגים שונים של סרקומה. הסמן מכוון למרכיבים בסביבת הגידול, ועשוי לסייע בהערכת פיזור המחלה. בחלק מהמקרים נצפו מוקדים או דפוסי קליטה שהוסיפו מידע לעומת בדיקות אחרות. [20]

השאלה המחקרית היא האם הדמיה כזו יכולה לשפר את מיפוי המחלה ואת קבלת ההחלטות. מדובר במחקר ראשוני שהוצג בכנס החברה האמריקאית לכירורגיה אונקולוגית בארה"ב ב- 2025 ע"י ד"ר ברכה; הוא אינו בוחן יתרון בהישרדות ואינו הופך את הבדיקה לנחוצה בכל סרקומה רטרופריטונאלית. בשלב זה CT ו־MRI ממשיכים למלא תפקיד מרכזי בתכנון. [20]
ריצוף Nanopore וסיווג מולקולרי של סרקומות
הצוות בהדסה חוקר שימוש בריצוף Nanopore ובדפוסי מתילציה של DNA כדי לסייע בזיהוי סוגי סרקומה. מחקר חלוץ פורסם ב־2023. אני שותף לעבודות ההמשך עם ד״ר אביעד זיק ועמיתים, ובהן עבודה שהוצגה בכנס CTOS בשנת 2025 ותקציר שפורסם ב־2026 על שילוב מידע קליני ומולקולרי בסיווג בעזרת למידת מכונה. [21,22,23]

האפשרות לחדד אבחנה במקרים מורכבים עשויה להשפיע בעתיד על בחירת הטיפול. הטכנולוגיה עדיין דורשת תיקוף, ותוצאותיה נבחנות לצד בדיקת פתולוג מומחה. אין כאן הבטחה שכל דגימה תקבל אבחנה מיידית או שכל מטופל יזדקק לבדיקה. [21,22]
טיפולים תאיים המכוונים ל־NY-ESO-1
בהדסה מתקיים גם מחקר מוקדם, בשלב I/II, בתאי T של המטופל שעברו הנדסה לביטוי קולטן המזהה NY-ESO-1. המחקר מיועד למטופלים נבחרים עם מחלה מתקדמת ובהתאם לתנאי התאמה, ובהם ביטוי המטרה בגידול וסוג HLA מתאים. [24]
הרלוונטיות אינה נקבעת מעצם האבחנה ״סרקומה״ או מיקומה בבטן. יש לברר את סוג הגידול, את מאפייניו ואת הטיפולים שניתנו. זהו טיפול מחקרי, וההתאמה והאפשרות להצטרף נבדקות מול צוות המחקר. אין להסיק מעצם קיומו כי הוכחה יעילותו בסרקומות רטרופריטונאליות. [24]
החיבור בין כירורגיה למחקר מאפשר להעלות שאלות ממוקדות: האם האבחנה ברורה מספיק, האם חסר מידע על היקף המחלה, והאם קיימת אפשרות טיפולית שכדאי לבחון. כך החדשנות יכולה להשתלב בתכנון אישי המבוסס על ראיות.
מה קורה לאחר הניתוח ואם המחלה חוזרת
לאחר הניתוח יש לחבר בין דוח הניתוח, התוצאה הפתולוגית והמצב הקליני. המעקב מותאם לסוג הסרקומה ולסיכון המקומי או המרוחק. בחלק מהגידולים, ובמיוחד בליפוסרקומה, הישנות עלולה להופיע גם לאחר שנים, ולכן יש חשיבות למעקב ממושך. [2,9]
אם מופיע ממצא חדש, ההחלטה על ניתוח נוסף תלויה בין היתר במספר המוקדים, בקצב הגדילה, בזמן שחלף ובאפשרות להסיר את המחלה במחיר תפקודי סביר. לעיתים נכון לנתח, ולעיתים נבחרים מעקב מתוכנן, טיפול תרופתי או טיפול מקומי אחר. [9]
הקונצנזוס הבינלאומי המעודכן מ־2026 מדגיש גם במחלה רב־מוקדית או גרורתית את חשיבות סוג הגידול, סקירת ההדמיה והפתולוגיה, והגדרה משותפת של מטרות הטיפול. המטרה עשויה להיות שליטה במחלה, הקלה על תסמינים או הארכת חיים, בהתאם למצב. [25]
שאלות שכיחות
האם גידול גדול מאוד בהכרח אינו ניתן לניתוח?
לא. ההערכה תלויה ביחס לאיברים ולכלי הדם, בפיזור המחלה, בסוג הסרקומה ובמצב המטופל. חוות דעת של צוות מנוסה דורשת עיון בהדמיה עצמה. [3]
האם חייבים להוציא כליה בניתוח?
לא בכל מקרה. לעיתים כריתת כליה נדרשת כחלק מהסרה שלמה של הגידול, ולעיתים אפשר לשמר אותה. יש לשקול גם את תפקוד שתי הכליות ואת המשמעות של הכריתה עבור המטופל. [13]
אם כבר נעשתה ביופסיה במקום אחר צריך לחזור עליה?
לא בהכרח. לעיתים ניתן להעביר את השקופיות ואת בלוקי הרקמה לסקירה מומחית ולהשלים בדיקות. דגימה נוספת נשקלת כאשר החומר אינו מספיק או כשקיים פער שחשוב לברר בין ההדמיה לפתולוגיה. [5,6]
מה משמעותם של שוליים חיוביים מסוג R1?
R1 מתאר מעורבות מיקרוסקופית של שוליים לאחר כריתה ללא שארית גידול נראית לעין; R2 מתאר שארית גידול מקרוסקופית. אלו מצבים שונים. המשמעות והמשך הטיפול נקבעים לפי סוג הסרקומה, מיקום השוליים, ההדמיה ומהלך הניתוח. התשובה R1 לבדה אינה קובעת שחייבים לנתח שוב. [3,5,9]
מתי כדאי לבקש חוות דעת נוספת?
לפני ניתוח ראשון של גוש חשוד, כשאין אבחנה ברורה, כשמוצעת כריתה של מספר איברים, לאחר ניתוח לא מתוכנן או כשהמחלה חוזרת. אם נאמר שהגידול אינו ניתן לכריתה, אפשר לבקש הערכה נוספת על סמך החומר המלא. חוות הדעת עשויה לאשר את התוכנית או להציע חלופה, בהתאם לממצאים. [1,9,25]
לקראת פגישת ייעוץ
כדאי להביא את קובצי ההדמיה והפענוחים, תשובות הפתולוגיה והבדיקות המולקולריות, דוחות ניתוח קודמים וסיכום הטיפולים שניתנו. אם נדרשת סקירת פתולוגיה, אפשר לתאם העברת שקופיות ובלוקים. רשימת תרופות ומידע על מחלות רקע עוזרים להשלים את התמונה.
בייעוץ נוכל לבחון את האבחנה ואת אפשרויות הטיפול, ולהגדיר אילו שאלות כדאי להעלות לדיון צוות הסרקומה. לפירוט נוסף: ניתוחי סרקומה רטרופריטונאלית אצל ד״ר מני ברכה. ניתן גם לפנות לתיאום ייעוץ.
המידע במאמר נועד להסבר כללי ואינו מחליף הערכה רפואית אישית.

References
[1] Swallow CJ, Strauss DC, Bonvalot S, et al. Management of Primary Retroperitoneal Sarcoma (RPS) in the Adult: An Updated Consensus Approach from the Transatlantic Australasian RPS Working Group. Ann Surg Oncol. 2021;28(12):7873–7888. doi:10.1245/s10434-021-09654-z. Full text.
[2] Álvarez Álvarez R, Manzano A, Agra Pujol C, et al. Updated Review and Clinical Recommendations for the Diagnosis and Treatment of Patients with Retroperitoneal Sarcoma by the Spanish Sarcoma Research Group (GEIS). Cancers (Basel). 2023;15(12):3194. doi:10.3390/cancers15123194. Full text.
[3] Dominguez DA, Sampath S, Agulnik M, et al. Surgical Management of Retroperitoneal Sarcoma. Curr Oncol. 2023;30(5):4618–4631. doi:10.3390/curroncol30050349. Full text.
[4] Van Houdt WJ, Schrijver AM, Cohen-Hallaleh RB, et al. Needle tract seeding following core biopsies in retroperitoneal sarcoma. Eur J Surg Oncol. 2017;43(9):1740–1745. doi:10.1016/j.ejso.2017.06.009. PubMed.
[5] Purgina B, Di Blasi E, Collini P, et al. Pathologic Assessment of Retroperitoneal Sarcomas: A Position Paper By the Transatlantic Australasian Retroperitoneal Sarcoma Working Group. Am J Surg Pathol. 2026;50(4):455–466. doi:10.1097/PAS.0000000000002500. PubMed.
[6] Kokkali S, Boukovinas I, de Bree E, et al. The Impact of Expert Pathology Review and Molecular Diagnostics on the Management of Sarcoma Patients: A Prospective Study of the Hellenic Group of Sarcomas and Rare Cancers. Cancers (Basel). 2024;16(13):2314. doi:10.3390/cancers16132314. Full text.
[7] Gronchi A, Strauss DC, Miceli R, et al. Variability in Patterns of Recurrence After Resection of Primary Retroperitoneal Sarcoma (RPS): A Report on 1007 Patients From the Multi-institutional Collaborative RPS Working Group. Ann Surg. 2016;263(5):1002–1009. doi:10.1097/SLA.0000000000001447. PubMed.
[8] Bonvalot S, Rivoire M, Castaing M, et al. Primary retroperitoneal sarcomas: a multivariate analysis of surgical factors associated with local control. J Clin Oncol. 2009;27(1):31–37. doi:10.1200/JCO.2008.18.0802. PubMed.
[9] Tseng WW, Swallow CJ, Strauss DC, et al. Management of Locally Recurrent Retroperitoneal Sarcoma in the Adult: An Updated Consensus Approach from the Transatlantic Australasian Retroperitoneal Sarcoma Working Group. Ann Surg Oncol. 2022;29(12):7335–7348. doi:10.1245/s10434-022-11864-y. PubMed.
[10] Tirotta F, Bacon A, Collins S, et al. Primary retroperitoneal sarcoma: A comparison of survival outcomes in specialist and non-specialist sarcoma centres. Eur J Cancer. 2023;188:20–28. doi:10.1016/j.ejca.2023.04.004. PubMed.
[11] Murphy S, Allan C, Barbour A, et al. Textbook Outcomes for Retroperitoneal Sarcoma Resection: A Multi-Centre Review. Curr Oncol. 2025;32(6):364. doi:10.3390/curroncol32060364. PubMed.
[12] Sandrucci S, Ponzetti A, Gianotti C, et al. Different quality of treatment in retroperitoneal sarcomas (RPS) according to hospital-case volume and surgeon-case volume: a retrospective regional analysis in Italy. Clin Sarcoma Res. 2018;8:3. doi:10.1186/s13569-018-0091-0. Full text.
[13] Coker DJ, Gyorki D, Zhou D, et al. The role of multivisceral resection on outcomes in primary retroperitoneal sarcoma: A systematic review by the Australian and New Zealand Sarcoma Association Clinical Practice Guidelines Working Party. Surgical Oncology Insight. 2026;3(1):100208. doi:10.1016/j.soi.2025.100208. Article.
[14] Hadassah Medical Organization. Sarcoma Clinic [in Hebrew]. Accessed 17 November 2026. Official clinic page.
[15] Bonvalot S, Gronchi A, Le Péchoux C, et al. Preoperative radiotherapy plus surgery versus surgery alone for patients with primary retroperitoneal sarcoma (EORTC-62092: STRASS): a multicentre, open-label, randomised, phase 3 trial. Lancet Oncol. 2020;21(10):1366–1377. doi:10.1016/S1470-2045(20)30446-0. PubMed.
[16] Callegaro D, Raut CP, Ajayi T, et al. Preoperative Radiotherapy in Patients With Primary Retroperitoneal Sarcoma: EORTC-62092 Trial (STRASS) Versus Off-trial (STREXIT) Results. Ann Surg. 2023;278(1):127–134. doi:10.1097/SLA.0000000000005492. PubMed.
[17] European Organisation for Research and Treatment of Cancer. STRASS2: Surgery With or Without Neoadjuvant Chemotherapy in High Risk RetroPeritoneal Sarcoma. ClinicalTrials.gov. NCT04031677. Phase 3. Updated 7 October 2026. Accessed 17 November 2026. Trial registry.
[18] Hadassah Medical Organization. Dr Meni Nissim Brakha [physician profile; in Hebrew]. Accessed 17 November 2026. Official physician profile.
[19] Transatlantic Australasian Retroperitoneal Sarcoma Working Group. RESAR Study: Retroperitoneal Sarcoma Registry. Accessed 17 November 2026. RESAR study | TARPSWG website.
[20] Brakha M, Fishman Y, Zick A, et al. Evaluation of Tumor Burden in Sarcoma Patients Using 18F-FAPI-Based PET-CT: A Proof-of-Concept Study. Poster presented at: Society of Surgical Oncology Annual Meeting; 27–29 March 2025; Tampa, FL, USA. Original conference poster.
[21] Iluz A, Maoz M, Lavi N, et al. Rapid Classification of Sarcomas Using Methylation Fingerprint: A Pilot Study. Cancers (Basel). 2023;15(16):4168. doi:10.3390/cancers15164168. Full text.
[22] Zick A, Maoz M, Ben-Kuzari B, et al. Rapid, Point-of-Care DNA Methylation & Molecular Landscape Based Sarcoma Classification [conference abstract]. Connective Tissue Oncology Society Annual Meeting; 12–15 November 2025; Boca Raton, FL, USA. Poster P06. Conference abstract and authors.
[23] Zick A, Maoz M, Ben-Kuzari B, et al. Machine learning assisted rapid, point-of care sarcoma classification based on demographic, clinical and molecular landscape [abstract 191eP]. ESMO Rare Cancers. 2026;5:100397. doi:10.1016/j.esmorc.2026.100397. Published conference abstract.
[24] Hadassah Medical Organization. Anti-NY-ESO-1 TCR-Gene Engineered Lymphocytes Given by Infusion to Patients With NY-ESO-1-Expressing Metastatic Cancers. ClinicalTrials.gov. NCT05296564. Phase 1/2. Updated 2 October 2025. Accessed 17 November 2026. Trial registry.
[25] Fabbroni C, Johnston EW, Sanfilippo R, et al. Management of multifocal and metastatic retroperitoneal sarcoma: an updated consensus approach from the transatlantic australasian retroperitoneal sarcoma working group (TARPSWG). Cancer Treat Rev. 2026;143:103086. doi:10.1016/j.ctrv.2025.103086. PubMed.



תגובות