top of page
כירורגיה-אונקולוגית

ליפוסרקומה

אבחון וטיפול ברטרופריטונאום ובשאר הגוף

ליפוסרקומה - Liposarcoma

ליפוסרקומה היא גידול ממאיר ממשפחת הסרקומות של הרקמות הרכות, בעל התמיינות לרקמת שומן. היא עשויה להתפתח בירך, בגפיים, בגו או בעומק הבטן, באזור הנקרא רטרופריטונאום. סוג הליפוסרקומה ומיקומה משפיעים על הבירור, היקף הניתוח, הצורך בטיפול נוסף והמעקב. לכן חשוב להגיע לאבחנה מדויקת ולתכנן את הטיפול עם צוות סרקומה עוד לפני הכריתה הראשונה.

​

ד״ר מני ברכה, כירורג אונקולוגי בהדסה עין כרם, מנתח בעל הכשרה ייעודית בכירורגיה אונקולוגית במרכז Peter MacCallum במלבורן. עיקר פעילותו מוקדש לניתוחי מלנומה, סרקומה וגידולים נדירים. בטיפול בליפוסרקומה משלב ד"ר ברכה את התמונה הפתולוגית וההדמיה עם תכנון ניתוחי שמטרתו להסיר את הגידול בצורה אונקולוגית נכונה ולשמור ככל האפשר על תפקוד האיברים והגפה, וכל זאת תוך בגישה הוליסטית אל המטופל.

מה ההבדל בין ליפומה לליפוסרקומה

המחשה השוואתית אנכית: ליפומה בעלת מבנה שומני אחיד יחסית למעלה, ודוגמה לליפוסרקומה עם מבנה פחות אחיד למטה.

ליפומה (Lipoma) היא גידול שפיר ושכיח של רקמת השומן. ליפומה רגילה אינה נחשבת נגע טרום־סרטני, וגם גוש שומני גדול יכול להיות שפיר. עם זאת, אם גוש שתואר כליפומה ממשיך לגדול, חוזר לאחר כריתה, ממוקם בעומק הרקמות או נראה לא אופייני בהדמיה, כדאי לבחון מחדש את האבחנה לפני שמחליטים אם וכיצד להסיר אותו.

​

אחד הגידולים שעלולים להידמות לליפומה מכונה גידול שומני אטיפי (Atypical Lipomatous Tumor, ALT) או ליפוסרקומה ממוינת היטב (Well-differentiated liposarcoma, WDLPS). אלה שני שמות לאותה ישות פתולוגית, אך למיקום הגידול יש משמעות רבה למהלך המחלה. בגפיים ובדופן הגו מקובל לרוב השם ALT: הגידול עלול לחזור באזור שבו נכרת, אך הסיכון לגרורות מרוחקות נמוך ביותר. ברטרופריטונאום, החלל שמאחורי קרום הצפק, מקובל השם WDLPS. במיקום זה קשה יותר להשיג שליטה מקומית לאורך זמן, והישנויות חוזרות עלולות לפגוע באיברים סמוכים ולסכן חיים גם ללא גרורות. אצל חלק מהמטופלים מתפתח עם הזמן מרכיב אגרסיבי יותר, בתהליך הנקרא דה־דיפרנציאציה, ואז עולה גם הסיכון לגרורות מרוחקות (הנחיות הסרקומה הבריטיות; מחקר על מהלך המחלה בליפוסרקומה רטרופריטונאלית ממוינת היטב).

​

כיצד מבדילים בפועל? כאשר מדובר בגוש שטחי בעל מאפיינים טיפוסיים של ליפומה, בדיקה גופנית ואולטרסאונד עשויים להספיק. בגוש שומני עמוק או לא טיפוסי, בדיקת הבחירה היא לרוב MRI בגפיים ובדופן הגו, או CT עם חומר ניגוד ברטרופריטונאום. בדיקות אלו מסייעות להעריך את הגוש, אך גם הן אינן תמיד מאפשרות להבדיל בוודאות בין ליפומה לבין ALT או WDLPS. כאשר נותר ספק שיש לו משמעות לתכנון הטיפול, ניתן לבצע ביופסיית מחט עבה בתכנון צוות סרקומה. אם גם מראה הרקמה במיקרוסקופ אינו חד־משמעי, בדיקה מולקולרית לזיהוי הגברה של הגן MDM2, בדרך כלל בשיטת FISH, יכולה לסייע בהכרעה. בדיקה זו מיועדת למקרים נבחרים ואינה נדרשת בכל ליפומה (מחקר על בחירת המקרים לבדיקת MDM2, ‏2025).

אילו סימנים מצדיקים בירור

ליפוסרקומה בגפה עשויה להתבטא בגוש שאינו כואב, נפיחות עמוקה, שינוי בהיקף הירך או תחושת לחץ. בעומק הבטן (ליפוסרקומה רטרופריטונאלית) היא עלולה לגדול בלי סימן ברור, ובהמשך לגרום לתפיחות, שובע מוקדם, כאב או לחץ על איברים סמוכים. היעדר כאב אינו שולל גידול שמצריך בירור, ופעמים רבות מטופלים עם אבחנה חדשה של ליפוסרקומה רטרופריטונאלית יספרו כי לא הבחינו באף תסמין או ביטוי קליני, גם כאשר מדובר בגידול גדול.

​

כדאי להיבדק כאשר גוש גדל, עמוק, גדול יחסית, חוזר לאחר ניתוח או מלווה בשינוי תפקודי. אין להמתין עד שיופיע כאב, וגם גוש קטן יכול להצדיק בדיקה אם המראה או קצב הגדילה שלו מעוררים חשד. בשלב זה המטרה היא להבין מהו הגוש ואילו בדיקות נדרשות, בלי להניח מראש שמדובר בסרטן (ראו המידע למטופלים של המכון הלאומי לסרטן בארה״ב).

סוגי ליפוסרקומה והמשמעות הטיפולית שלהם

ליפוסרקומה בדרגת התמיינות טובה - Well Differentiated Liposarcoma

ליפוסרקומה שבה חלק גדול מתאי הגידול דומה לתאי שומן בשלים. לרוב היא מתפתחת באיטיות יחסית, אך משמעות האבחנה תלויה מאוד במיקום ובמאפייני הגידול. בגפיים משתמשים לעיתים בשם ALT, והמהלך בדרך כלל מתון יותר; ברטרופריטונאום עלולות להתרחש הישנויות מקומיות חוזרות, פגיעה באיברים סמוכים והתקדמות לאורך זמן. הסיכון לגרורות מרוחקות קשור בעיקר להתפתחות מרכיב של דה־דיפרנציאציה. תכנון הטיפול משלב הערכה פתולוגית מדויקת, שליטה מקומית ושימור תפקוד.

ליפוסרקומה עם מרכיב של דה־דיפרנציאציה - De-differentiated Liposarcoma

בליפוסרקומה מסוג זה יש מרכיב שבו תאי הגידול איבדו את המאפיינים של תאי שומן בשלים. מרכיב זה יכול להימצא כבר בעת האבחנה הראשונה, או להופיע בהישנות של ליפוסרקומה שהייתה ממוינת היטב. דה־דיפרנציאציה מתארת את סוג הגידול, ואינה אומרת שכבר יש גרורות. עם זאת, בהשוואה לגידול שנותר ממויין היטב, הסיכון להתפשטות מרוחקת גבוה יותר. מידת הסיכון תלויה בין היתר בדרגת הגידול ובמיקומו (נייר עמדה רב־תחומי על אבחון וטיפול ב־DDLPS).

​

ההבחנה חשובה כבר בתכנון הביופסיה. בגידול רטרופריטונאלי, למשל, בדיקת CT עשויה להראות גוש שרובו שומני ולצדו אזור מוצק החשוד לדה־דיפרנציאציה. דגימה של החלק השומני בלבד עלולה להחמיץ את המרכיב שמשנה את הערכת הסיכון. לכן מתכננים את הדגימה לפי ההדמיה ובודקים אם תשובת הפתולוגיה מסבירה את המראה של הגידול כולו. כאשר המחלה מקומית וניתנת להסרה, ניתוח הוא הטיפול המרכזי; הצורך בטיפול נוסף נבחן לפי המיקום, הדרגה והיקף המחלה (מחקר RESAR על ההתאמה בין הביופסיה לממצאים בכריתה, 2026).

ליפוסרקומה מיקסואידית - Myxoid Liposarcoma

ליפוסרקומה מיקסואידית מופיעה לרוב ברקמות העמוקות של הגפיים, ובייחוד בירך. בדוח הפתולוגי עשוי להופיע המונח „מרכיב של תאים עגולים” (Round Cell Component). שיעורו של המרכיב הזה מסייע להעריך את דרגת הגידול ואת הסיכון להתפשטות; הוא אינו מעיד כשלעצמו על נוכחות גרורות.

​

מדוע הבירור עשוי לכלול גם MRI כלל־גופי, אפילו אם CT החזה תקין? כאשר ליפוסרקומה מיקסואידית מתפשטת, הגרורות עשויות להופיע בעצמות וברקמות רכות, לעיתים ללא ממצא בריאות. לכן הבירור מתייחס גם לאתרים שמחוץ לבית החזה. לפי המלצות האיגוד האירופי לרדיולוגיה של מערכת השריר והשלד, ל־MRI כלל־גופי יש ערך מיוחד באיתור מוקדים כאלה; הוא משלים את הערכת הריאות ואינו מחליף אותה (המלצות ההדמיה האירופיות).

​

מאפיין נוסף שמשפיע על תכנון הניתוח הוא רגישות יחסית גבוהה לקרינה. בגידול מקומי בגפה או בדופן הגו, כאשר יש הצדקה לשלב קרינה, כדאי לדון באפשרות לתת אותה לפני הכריתה. ההחלטה מתקבלת במשותף עם מנתח הסרקומה והאונקולוג הקרינתי, תוך התחשבות במיקום הגידול, ברקמות שחשוב לשמר ובסיכון לסיבוכי ריפוי הפצע (תוצאות המעקב ארוך הטווח של מחקר DOREMY, ‏2026).

ליפוסרקומה פלאומורפית - Pleomorphic Liposarcoma

ליפוסרקומה פלאומורפית היא תת־סוג נדיר ואגרסיבי, המופיע לעיתים קרובות ברקמות העמוקות של הגפיים. המילה „פלאומורפי” בדוח פתולוגי אינה מספיקה כשלעצמה לאבחנה הזאת: היא מתארת שונות בצורת התאים, שיכולה להופיע גם בסרקומות אחרות. כדי לבסס את האבחנה, פתולוג המתמחה בסרקומות מחפש בתאי הגידול עדות להתמיינות שומנית ממאירה ומבחין בינה לבין גידולים בעלי מראה דומה (מחקר פתולוגי ומולקולרי על ליפוסרקומה פלאומורפית, 2026).

​

לגידול יש סיכון להתפשטות מרוחקת, בעיקר לריאות, ולכן הבירור כולל בדרך כלל CT חזה. כאשר המחלה מקומית, עיקר הטיפול הוא ניתוח שמטרתו כריתה מלאה בשוליים נקיים, תוך שימור התפקוד ככל האפשר. בחלק מהמטופלים משלבים קרינה; בגידולים בסיכון גבוה דנים גם באפשרות של כימותרפיה. האבחנה לבדה אינה מחייבת כימותרפיה — ההחלטה תלויה בין היתר בגודל הגידול, בדרגתו ובממצאי ההדמיה (מחקר על תכנון הטיפול בליפוסרקומה פלאומורפית בגפיים ובגו). קיים גם תת־סוג נפרד ונדיר ביותר בשם ליפוסרקומה מיקסואידית־פלאומורפית (Myxoid pleomorphic liposarcoma). למרות הדמיון בשם, זו אבחנה שונה מליפוסרקומה מיקסואידית רגילה, ואין להסיק אוטומטית שאותה גישה טיפולית מתאימה לשתיהן (מחקר על מאפייני תת־הסוג, 2026).

​קיבלתם תשובת ביופסיה של ליפוסרקומה ומתלבטים לגבי הניתוח? לייעוץ עם ד״ר מני ברכה בירושלים או ברמת גן - לחצו כאן לפניה דרך ה- WhatsApp.

 

כדאי להביא לפגישה את דו"ח הפתולוגיה ואת בדיקות ההדמיה עצמן, ולא רק את הפענוח. בחינתם יחד מאפשרת להעריך אם הביופסיה מייצגת את הגידול, אילו איברים או מבנים חשוב לשמר, והאם יש מקום לטיפול מקדים לפני שקובעים את מועד הניתוח.

כיצד מאבחנים ליפוסרקומה

ביופסיית מחט עבה תחת CT לאבחנה של ליפוסרקומה.

הבירור מתחיל בבדיקה ובהדמיה המתאימה למיקום. בגפיים ובגו נעזרים בדרך כלל ב־MRI כדי להעריך את הקשר בין הגידול לשרירים, עצבים וכלי דם. בגידול רטרופריטונאלי משמשת בדיקת CT עם חומר ניגוד להערכת הגידול והאיברים שסביבו. בדיקות להערכת פיזור נבחרות לפי תת־הסוג והסיכון.

​

בגוש חשוד נדרשת בדרך כלל ביופסיית מחט עבה, בתכנון משותף עם הצוות שיטפל בגידול. חשוב לבחור מסלול דגימה מתאים ולדגום אזור מייצג. בגידול שומני גדול שיש בו גם אזור מוצק, דגימה של החלק השומני בלבד עלולה להחמיץ את המרכיב האגרסיבי יותר. ביופסיה מתוכננת מאפשרת להתאים את הניתוח לאבחנה ולעיתים לזהות צורך בטיפול מקדים (ראו המלצות TARPSWG לאבחון ולתכנון ניתוח בסרקומה רטרופריטונאלית).

מדוע לפעמים צריך בדיקת MDM2 או DDIT3

פתולוג המתמחה בסרקומות משלב את מראה הרקמה עם צביעות ובדיקות מולקולריות. במקרים המתאימים, בדיקת הגברה של הגן MDM2 מסייעת להבחין בין ליפומה לבין ALT או ליפוסרקומה בעלת התמיינות טובה, ולתמוך באבחנת ליפוסרקומה עם מרכיב של דה־דיפרנציאציה. ניתן לבצע בדיקות כאלה גם על דגימת ביופסיה, ולעיתים הן משנות את ההחלטה אם ואיך לנתח (ראו מחקר על בדיקות MDM2 בדגימות מחט ומחקר על בירור גידולים שומניים שקשה לסווג).

​

בליפוסרקומה מיקסואידית הבירור המולקולרי שונה, ויכול לכלול זיהוי איחוי גנים הקשור ל־DDIT3. בפתולוגיה יש משמעות גם לכמות המרכיב התאי העגול או ההיפרצלולרי, אם קיים, משום שהוא משפיע על הערכת הדרגה והסיכון. זו דוגמה לכך ש״בדיקה גנטית של הגידול״ אינה בדיקה אחת שמתאימה לכל הסרקומות. שינוי שמתגלה בתאי הגידול גם אינו מעיד כשלעצמו על תסמונת תורשתית אצל המטופל או משפחתו (ראו מחקר על ליפוסרקומה מיקסואידית עם אימות גנטי).

המחשה של אבחון ליפוסרקומה: הדמיה, דגימת רקמה בביופסיה ובדיקה פתולוגית במיקרוסקופ.

ניתוח ליפוסרקומה בגפיים ובגו

במחלה מקומית הניתנת לכריתה, הניתוח הוא מרכיב מרכזי בטיפול. התכנון מתייחס לא רק לגבולות הגוש, אלא גם לרקמות שסביבו, למסלול הביופסיה ולהשפעה הצפויה על תנועה, תחושה וכוח. במקרים המתאימים מתכננים מראש שחזור של הרקמה שנכרתת.

​

היקף הכריתה חייב להתאים לביולוגיה של הגידול. בסרקומה אגרסיבית שואפים לכריתה עם שוליים נקיים, תוך איזון מול מבנים חיוניים. לעומת זאת, ב־ALT של גפה ניתן לעיתים להסיר את הגידול בשלמותו לאורך גבולו ולשמר עצב או כלי דם סמוך, בלי להקריב רקמות בריאות רק כדי להשיג שוליים רחבים יותר. סדרה ממרכז סרקומה מומחה שכללה 127 גידולי ALT עמוקים בגפיים ובגו תמכה בגישה משמרת תפקוד זו; היא אינה בסיס ליישומה בכל ליפוסרקומה, ובפרט לא ברטרופריטונאום (ראו מחקר על כריתה משמרת תפקוד של ALT).

ניתוח ליפוסרקומה של הרטרופריטונאום

הרטרופריטונאום הוא החלל העמוק בחלקה האחורי של הבטן. ליפוסרקומה באזור זה עלולה להיות סמוכה לכליה, למעי, לשופכן ולכלי דם גדולים. לעיתים גבולותיה בתוך השומן שמסביב אינם חדים, ולכן הוצאת הגוש בלבד אינה משקפת בהכרח את כל היקף הכריתה הנדרש.

​

בחלק מהמקרים יש צורך בכריתה משולבת של הגידול עם איבר סמוך כדי להסיר את המחלה בשלמותה. החלטה כזו מתקבלת על סמך ההדמיה, סוג הגידול, הקשר לאיברים ותפקודם, ולא רק על פי גודל המסה. לצד האפשרות לניתוח מורכב, יש גם מצבים שבהם ניתן לשמר איברים. דרושה הבנה עמוקה של תתי-הסוגים של ליפוסרקומה ושל הביולוגיה שלהם, כמו גם נסיון רב בניתוח וטיפול בליפוסרקומה, בכדי לדעת מתי נכון לבצע ניתוח רדיקלי במהותו עם כריתת איברים סמוכים, ומתי ניתן לשמר איברים מבלי לפגוע באספקטים האונקולוגיים של הניתוח. את התכנון וההחלמה לאחר ניתוחים אלה אני מפרט בעמוד הייעודי על סרקומה רטרופריטונאלית.

ניתוח ליפוסרקומה במיקומים נדירים:
שד, בית השחי, מפשעה ושק האשכים

ליפוסרקומה יכולה להתפתח גם במיקומים פחות שכיחים, ובהם השד, בית השחי, המפשעה, חבל הזרע ושק האשכים, וכן באזור שפתי הפות (Labia). במיקומים אלה, תכנון הטיפול מחייב שילוב בין הבנת תת־הסוג של הליפוסרקומה לבין היכרות כירורגית מעמיקה עם האזור שבו היא נמצאת. הקרבה לעצבים, לכלי דם ולאיברים סמוכים משפיעה על היקף הניתוח ועל האפשרויות לשימור התפקוד והמראה.

​

לד״ר מני ברכה, כירורג אונקולוגי בכיר בהדסה עין-כרם, ניסיון ניתוחי רב בטיפול בליפוסרקומות במיקומים אלה, ובכלל זה בשד, בבית השחי ובאזור המפשעה ושק האשכים. ניסיון זה משתלב בתכנון טיפול המותאם לאבחנה הפתולוגית, להיקף המחלה ולאנטומיה של כל מטופל ומטופלת.

ליפוסרקומה של השד

ליפוסרקומה ראשונית של השד (Primary Breast Liposarcoma) היא אבחנה נדירה. כאשר עולה חשד לגידול מסוג זה, חשוב לבצע הערכה פתולוגית מדויקת ולהבחין בינו לבין גידולי שד אחרים, לרבות גידול פילודס ממאיר המכיל רכיב ליפוסרקומטי, ונבדל במהות מליפוסרקומה מבחינת הביולוגיה של הגידול והדרישות האונקו-כירורגיות. ההבחנה עשויה לדרוש סקירה של הדגימות ובדיקות משלימות, והיא חיונית לגיבוש תוכנית הטיפול (Lyle ועמיתיו, 2016). כמו"כ, דרושה הבחנה בין ליפוסרקומה ראשונית של השד, ובין ליפומה של השד (Breast Lipoma), כאשר המראה הקליני ואף ההדמייתי עשוי להראות דומה אך הניתוח מחייב תכנון והיקף שונה בכדי להפחית את הסיכון לחזרת הגידול.

​​

תכנון הניתוח מתייחס למיקום הגידול בשד, לגודלו, לתת־הסוג שלו וליחסו לעור ולדופן בית החזה. המטרה היא כריתה אונקולוגית בשוליים מתאימים, תוך בחינת האפשרות לשימור השד והתוצאה האסתטית. היקף הניתוח נקבע באופן פרטני; בחלק מהמקרים ניתן לבצע ניתוח משמר שד (הנחיות קבוצת הסרקומה הבריטית).

ליפוסרקומה במפשעה, בחבל הזרע ובשק האשכים

ליפוסרקומה באזור המפשעה ושק האשכים, המכונה גם ליפוסרקומה אינגווינוסקרוטלית (Inguinoscrotal Liposarcoma), יכולה להתפתח ברקמות הרכות של האזור, בחבל הזרע או ברקמות שסביב האשך. גידול כזה עלול להידמות לבקע מפשעתי או לגוש שומני שפיר. כאשר הממצא חריג או מעלה חשד לסרקומה, יש חשיבות לבירור ולתכנון אונקולוגי לפני ניסיון להסירו.

​

אחת השאלות המרכזיות היא מהו מקור הגידול ומהו היקפו המלא: האם מדובר בגידול מקומי במפשעה, בגידול שמקורו בחבל הזרע, או בהתמשכות של ליפוסרקומה מהרטרופריטונאום דרך תעלת המפשעה. לזיהוי ההמשכיות הזאת יש משמעות ישירה לתכנון הניתוח (המלצות קבוצת הסרקומה הבינלאומית TARPSWG, 2021).

היקף הכריתה מותאם למקור הגידול ולרקמות המעורבות. בגידולים שמקורם בחבל הזרע, הניתוח עשוי לכלול גם כריתה של האשך וחבל הזרע באותו צד, כחלק מהשגת כריתה אונקולוגית מתאימה. כאשר האבחנה מתבררת לאחר ניתוח קודם שנועד לטפל בבקע או בליפומה, נדרשת הערכה מחודשת של הפתולוגיה, ההדמיה ודו״ח הניתוח, ולעיתים נשקלת כריתה משלימה. בסדרה של 72 מטופלים עם סרקומה של חבל הזרע, כריתה חוזרת רחבה לאחר כריתה ראשונית לא מספקת נקשרה להישרדות טובה יותר ללא הישנות (Murray ועמיתיו, 2018).

ליפוסרקומה במפשעה ובשפתי הפות אצל נשים

אצל נשים, ליפוסרקומה יכולה להופיע באזור המפשעה או ברקמות הרכות של הפות ושפתי הפות. במיקום זה היא עשויה להידמות לגוש שפיר, ולכן גוש שממשיך לגדול, חוזר לאחר כריתה או מציג ממצאים לא טיפוסיים מחייב הערכה מתאימה. בתכנון הטיפול נבחנים האבחנה הפתולוגית, עומק הגידול והיחס למבנים הסמוכים, לצד האפשרויות לשימור התפקוד ולשחזור במידת הצורך (Nucci ו־Fletcher, 1998).

ליפוסרקומה בבית השחי

ליפוסרקומה בבית השחי, המכונה גם ליפוסרקומה אקסילרית (Axillary Liposarcoma), מציבה אתגר בשל הקרבה למקלעת הזרוע, לכלי הדם המרכזיים ולעצבים החשובים לתנועת הכתף, הזרוע והשכמה. גם גידול שגדל באיטיות עשוי לדחוק מבנים אלה ולשנות את היחסים האנטומיים ביניהם.

​

תכנון הניתוח כולל הערכה של ההדמיה ושל האבחנה הפתולוגית, כדי להבין אילו מבנים נדחקים על ידי הגידול ואילו מעורבים בו. המטרה היא להסיר את הגידול בהתאם לעקרונות האונקולוגיים המתאימים לתת־הסוג שלו, תוך שמירה מרבית על התחושה, הכוח והתנועה בגפה. האפשרות לשמר עצבים וכלי דם נבחנת באופן פרטני, בהתאם ליחסם לגידול. תיאור מקרה מהספרות מדגים את מורכבות הטיפול בליפוסרקומה גדולה בבית השחי שהקיפה את מבני מקלעת הזרוע, ואת חשיבות התכנון וההפרדה הכירורגית המדויקת (Kosutic ו־Gajanan, 2016).

ניסיון במיקום הגידול ותכנון במסגרת צוות סרקומה

בליפוסרקומה מקומית הניתנת לכריתה, הניתוח הוא בדרך כלל מרכיב מרכזי בטיפול. ההחלטה על היקפו ועל הצורך בטיפול נוסף מותאמת לתת־הסוג, לדרגת הגידול, למיקומו ולמצב המטופל.

​

ד״ר ברכה משלב ניסיון בניתוחי ליפוסרקומה עם ניסיון בכירורגיה אונקולוגית של אזורים אנטומיים מורכבים. נוסף על האזורים הנדירים שצויינו לעיל, תתכן גם הופעת ליפוסרקומה באזורים אחרים דוגמת אזור פי הטבעת, הפרינאום, הגומה האיסכיואנאלית ודופן בית החזה - שגם בהם יש לד"ר ברכה נסיון עשיר. הטיפול בהדסה נשען על צוות סרקומה רב־תחומי, ובמידת הצורך ניתן לשלב מומחים נוספים בהתאם למיקום הגידול ולצורכי הניתוח והשחזור (מרפאת הסרקומה בהדסה) בהובלתו של ד"ר ברכה.

​

ניתן לפנות לייעוץ ולחוות דעת נוספת גם כאשר הגידול נמצא במיקום נדיר, כשהאבחנה אינה ברורה, או כאשר ליפוסרקומה התגלתה לאחר ניתוח קודם - לפנייה ישירה לד"ר ברכה ב- WhatsApp לחצו כאן. לקראת ההערכה מומלץ להביא את בדיקות ההדמיה עצמן, את דוחות הפתולוגיה ואת דו״ח הניתוח, אם בוצע. יש ערך גם בהערכתו של ד"ר ברכה כאשר עולה חשד קליני לליפומה גדולה באזורים אלו (בית השחי, המפשעה, שק האשכים, שפתי הפות או השד), שמצריכות בירור ע"י מומחה סרקומה וודאות שאין מדובר בליפוסרקומה, והתאמת הניתוח המדויק לצרכים הפתולוגיים, הביולוגיים, האנטומיים, הקוסמטיים והתפקודיים לכל מקרה לגופו.

מתי משלבים קרינה או טיפול תרופתי

המחשה של טיפול קרינתי לאזור הירך באמצעות מאיץ קווי, כחלק מטיפול בליפוסרקומה.
המחשה סכמטית של קרינה ממוקדת מכמה כיוונים אל אזור גידול מוגדר בתוך רקמה.

הצורך בקרינה תלוי בסוג הגידול, דרגתו, מיקומו והשוליים הצפויים.

 

ליפוסרקומה מיקסואידית רגישה במיוחד לקרינה. כאשר הגידול ממוקם בגפה או בדופן הגו ויש הצדקה לשלב קרינה בטיפול, כדאי לדון באפשרות לתת אותה לפני הכריתה. במחקר DOREMY נבדקה קרינה טרום־ניתוחית במינון מופחת של 36 גריי, שניתן ב־18 טיפולים. במעקב ארוך הטווח שפורסם ב־JAMA Oncology ב־2026 נכללו 90 מטופלים עם מחלה מקומית בגפה או בגו, ו־87 מהם עברו ניתוח לאחר הקרינה. כעבור חמש שנים, השיעור המוערך של מטופלים ללא חזרת גידול באזור שטופל היה 97.4%. הממצאים תומכים בשקילת המינון המופחת במטופלים מתאימים, אך המחקר לא כלל השוואה אקראית למינון המקובל של 50 גריי. ההחלטה אם להקרין ובאיזה מינון מתקבלת יחד עם מנתח הסרקומה והאונקולוג הקרינתי, לפי מיקום הגידול, השוליים הצפויים בכריתה והסיכון לסיבוכים בריפוי הפצע.

​

בסרקומה רטרופריטונאלית קרינה אינה טיפול שגרתי לכל מטופל. גם כימותרפיה לפני ניתוח או אחריו אינה נדרשת בכל גידול. במחלה מתקדמת או גרורתית ניתן לשקול טיפול תרופתי בהתאם לתת־הסוג, לטיפולים הקודמים ולמצב המטופל, וכן לבדוק התאמה למחקרים קליניים. אין טיפול תרופתי אחד שמועיל באותה מידה לכל סוגי הליפוסרקומה (לפי הנחיות SEOM–GEIS לסרקומות של הרקמות הרכות).

​

קרינה לפני ניתוח עשויה להתאים לחלק מהמטופלים עם ליפוסרקומה רטרופריטונאלית, כחלק מתוכנית טיפול שמטרתה לשפר את השליטה המקומית במחלה. במחקר האקראי STRASS לא נמצא יתרון להוספת קרינה בכלל אוכלוסיית המטופלים עם סרקומה רטרופריטונאלית, ולכן היא אינה ניתנת באופן שגרתי לכל מטופל. עם זאת, תוצאות המחקר והמחקרים שבאו אחריו מצביעות על חשיבות ההתאמה לתת־הסוג של הגידול ולמאפייניו (מחקר STRASS, ‏2020).

​

האפשרות לשלב קרינה טרום־ניתוחית נשקלת במיוחד בליפוסרקומה ממוינת היטב, ובמקרים נבחרים של ליפוסרקומה שעברה דה־דיפרנציאציה בדרגות 1–2. באנליזה המשולבת של STRASS ו־STREXIT נמצא קשר לתוצאות טובות יותר בקבוצות אלה. מחקר רב־מרכזי נוסף שפורסם ב־2026 והתמקד בליפוסרקומה ממוינת היטב מצא פחות הישנויות מקומיות בקרב מטופלים שקיבלו קרינה לפני הניתוח. ממצאים אלה תומכים בשקילת הטיפול, אך אינם מוכיחים שכל מטופל יפיק ממנו תועלת או שהקרינה מאריכה את החיים (Callegaro ועמיתיו, 2023; Fairweather ועמיתיו, 2026).

​

גם ניתוח חוקר חדש של נתוני STRASS, שפורסם ב־2026, הצביע על אפשרות לתועלת בתת־קבוצות נבחרות, ומדגיש את הצורך בבחירה פרטנית של המטופלים (Bertsimas ועמיתיו, 2026). ההחלטה על שילוב קרינה מתקבלת בדיון של צוות סרקומה רב־תחומי, בהשתתפות כירורג סרקומה ואונקולוג קרינתי, תוך התחשבות בתת־הסוג ובדרגת הגידול, בסיכון להישנות מקומית, בהיקף הניתוח המתוכנן וביכולת להקרין בבטחה את האזור. כאשר קיימת הצדקה לקרינה, חשוב לדון בה כבר בשלב התכנון שלפני הניתוח.

​

כחלק מההערכה הראשונית במרפאתו של ד"ר ברכה, יתקיים דיון על הצורך בשילובם של טיפול קרינתי או תרופתי כחלק מאסטרטגיית הטיפול הכוללת. לרוב, המקרה יובא לישיבה הרב-תחומית הרחבה של צוות הסרקומה בהדסה, וההמלצות יינתנו לאחר דיון רחב על מגוון הדיעות והנסיון של החברים בצוות. לדבר ערך של ממש בשיפור ודיוק טיב הטיפול.

מחקר טיפול תאי מכוון NY-ESO-1 בהדסה

אחד מכיווני המחקר בליפוסרקומה מיקסואידית מתקדמת הוא טיפול בתאי מערכת החיסון שעברו הנדסה כדי לזהות את החלבון NY-ESO-1 בתאי הגידול. מחקר פיילוט בינלאומי הדגים פעילות טיפולית בחלק מהמטופלים שנבחרו לפי ביטוי החלבון וסוג HLA מתאים, לצד תופעות לוואי משמעותיות אפשריות. מדובר בתחום מחקר ממוקד, ולא בטיפול שמתאים לכל ליפוסרקומה (ראו מחקר lete-cel בליפוסרקומה מיקסואידית, 2025).

​

בהדסה מבוצע מחקר קליני נפרד בשלב I/II בטיפול TCR-T מכוון NY-ESO-1, עבור גידולים מתקדמים המבטאים את החלבון לאחר מיצוי טיפול מקובל. ההתאמה תלויה בין השאר בסוג HLA, במאפייני המחלה וביתר תנאי הפרוטוקול. ניתן לבדוק התאמה דרך הצוות המטפל וכחלק מההערכה במרפאתו של ד"ר ברכה; עצם האבחנה של ליפוסרקומה אינה מבטיחה זכאות או זמינות. תוצאות ממוצר תאי אחר אינן תוצאות של הפרוטוקול בהדסה (ראו תיאור המחקר במכון לחקר הסרטן בהדסה ורישום NCT05296564).​

החלמה לאחר ניתוח ליפוסרקומה

סוג ההרדמה, משך האשפוז והחזרה לפעילות תלויים במיקום ובהיקף הכריתה. אחרי ניתוח בגפה מתייחסים גם לתנועה, כוח, תחושה וצורך בפיזיותרפיה; אחרי ניתוח בבטן עשויה להידרש התאמה של התזונה והפעילות. הסיכונים כוללים דימום, זיהום, הצטברות נוזלים ופגיעה בתפקוד של מבנים סמוכים, בהתאם לניתוח. לפני הפעולה חשוב להבין אם צפויים נקז, חבישות מיוחדות או מגבלות זמניות, ולקבל תוכנית לביקורת ולקבלת התשובה הפתולוגית.

​

חשוב להדגיש שיש לד"ר ברכה וצוות הסרקומה בהדסה עין-כרם נסיון רב עם אוכלוסיות מטופלים מורכבים ומאתגרים, בדגש על מטופלים קשישים וכאלו עם תחלואת רקע ניכרת. לצוות פרוטוקולי טיפול וניהול פרי-אופרטיביים (לפני ואחרי הניתוח) שמטרתם הסתכלות הוליסטית על המטופל, ולא רק על האבחנה אותה נושא, ונועדו להפחית ולצמצם ככל הניתן סיבוכים ניתוחיים בהקשר הרחב של הדברים. הצוות משלב בעבודתו היום-יומית פיזיותרפיסטים, תזונאיות, אחיות מתאמות וקליניאים אחרים שנועדו לתת מענה רחב לכלל הבעיות והמורכבויות במטופלים שאובחנו ונותחו בגין ליפוסרקומה בפרט, וסרקומות בכלל.

מעקב לאחר ניתוח וחזרה של המחלה

הערכה הדמייתית של ליפוסרקומה ע"י ד"ר ברכה ורדיולוג סרקומה ייעודי.

המעקב מותאם לתת־הסוג ולמיקום. בליפוסרקומה רטרופריטונאלית יש חשיבות להדמיית הבטן לאורך זמן. בליפוסרקומה מיקסואידית ייתכנו גרורות מחוץ לריאות, ולכן הדמיית חזה לבדה עלולה שלא להספיק; במקרים מתאימים נשקל MRI כלל־גופי או בירור נוסף. במחקר של 56 מטופלים, MRI כלל־גופי השפיע על החלטות טיפוליות בחלק ניכר מהחולים עם גרורות, אך לא הוכח בו יתרון הישרדות מובהק של שיטת המעקב (ראו מחקר על MRI כלל־גופי בליפוסרקומה מיקסואידית).

​

חזרה של הגידול אינה מובילה תמיד לאותה החלטה. בוחנים את סוג החזרה, קצב הגדילה, מספר המוקדים, הטיפולים שכבר ניתנו והאפשרות להשיג תועלת מניתוח נוסף או מטיפול אחר.

מדוע חשוב לתכנן את ניתוח הליפוסרקומה הראשון עם מנתח סרקומה ובמרכז ייעודי?

בחירת המנתח והצוות שיתכננו את הניתוח הראשון היא חלק חשוב מהטיפול בליפוסרקומה. סוג הגידול, מיקומו והקשר שלו לאיברים, לעצבים ולכלי דם משפיעים על היקף הכריתה הנדרש ועל האפשרות לשמר תפקוד. לכן חשוב שהבירור ותכנון הניתוח ייעשו בידי מנתח בעל ניסיון ייעודי בסרקומות, במסגרת צוות שמכיר את המחלות האלה ואת אפשרויות הטיפול בהן.

הניתוח הראשון הוא הזדמנות מרכזית להשגת שליטה במחלה

בליפוסרקומה של הרטרופריטונאום, לתכנון הניתוח הראשון יש חשיבות מיוחדת. הקונצנזוס הבינלאומי של קבוצת הסרקומה TARPSWG מדגיש כי הסיכוי הטוב ביותר לריפוי הוא בשלב ההופעה הראשונית של המחלה, וממליץ לגבש תוכנית טיפול אישית במרכז סרקומה מומחה כבר בשלב זה. התכנון כולל את היקף המחלה, סוג הליפוסרקומה, האפשרות לכריתה מלאה והצורך בשילוב טיפולים נוספים (Swallow וחב׳, 2021 — המלצות TARPSWG לטיפול בסרקומה רטרופריטונאלית).

​

גם בליפוסרקומה במיקומים אחרים, חשוב להשלים את הבירור המתאים לפני הכריתה. ניתוח שבוצע ללא תכנון אונקולוגי מתאים עלול להותיר מחלה ולחייב הערכה מחודשת ולעיתים ניתוח נוסף. ההחלטות על גבולות הכריתה, על שימור מבנים חיוניים ועל הצורך בשחזור צריכות להיות חלק מההיערכות לניתוח הראשון (Hayes וחב׳ — ההנחיות הבריטיות לטיפול בסרקומות של רקמה רכה).

מה מראים המחקרים על ניתוח במרכז סרקומה מנוסה?

מחקרים גדולים מארצות הברית ומצרפת מצאו קשר בין טיפול במרכזי סרקומה מומחים ובעלי נפח פעילות גבוה לבין איכות הכריתה, הצורך בניתוח נוסף והישרדות:

​

  • שיעור גבוה יותר של כריתה עם שוליים נקיים: במחקר אמריקאי שכלל 5,407 מטופלים עם סרקומה רטרופריטונאלית, שיעור הכריתה עם שוליים נקיים מיקרוסקופית — המכונה R0 — בקרב המנותחים היה 82% במרכזים בעלי נפח ניתוחים גבוה, לעומת 68% במרכזים בעלי נפח נמוך. במחקר זה, נפח גבוה הוגדר כיותר מעשרה ניתוחי סרקומה רטרופריטונאלית בשנה, ונפח נמוך כפחות מחמישה (Bagaria וחב׳, 2018 — נפח הפעילות ותוצאות הטיפול בסרקומה רטרופריטונאלית).​

  • קשר בין מקום הניתוח הראשון לבין הישרדות: במחקר צרפתי שכלל 2,945 מטופלים עם סרקומה רטרופריטונאלית ראשונית ללא גרורות, ההישרדות הכוללת לאחר שנתיים הייתה 87% כאשר הניתוח הראשון בוצע במרכז סרקומה של רשת NETSARC, לעומת 70% כאשר בוצע מחוץ לרשת. הקשר בין ניתוח במרכז מומחה לבין הישרדות טובה יותר נשמר גם בניתוח סטטיסטי שהתחשב בגורמים נוספים (Bonvalot וחב׳, 2019 — הניתוח הראשון במרכז סרקומה ותוצאות ההישרדות).

  • פחות ניתוחים חוזרים: במחקר רחב יותר של רשת NETSARC, שכלל 25,851 מנותחים עם סרקומות וגידולים מזנכימליים נוספים, שיעור הניתוח החוזר היה 6.2% לאחר ניתוח ראשון במרכז מומחה, לעומת 15.7% בקבוצה שנותחה מחוץ לרשת או שמקום הניתוח הראשון בה לא תועד. מחקר זה כלל סוגי גידולים ומיקומים שונים, ולא ליפוסרקומה בלבד (Blay וחב׳, 2019 — ניתוח במרכזי סרקומה מומחים ותוצאות הטיפול).

 

הנתונים ממחקרים תצפיתיים אלה מתארים קבוצות של מטופלים, ואינם תחזית אישית. התוצאה תלויה גם בסוג הגידול, בדרגתו, בהיקף המחלה ובמצב המטופל. עם זאת, הם תומכים בחשיבות של תכנון וביצוע הטיפול הכירורגי במסגרת בעלת ניסיון ייעודי בסרקומה כבר מתחילת הדרך.

חשוב לברר גם את הניסיון של המנתח שמבצע את הניתוח

לצד נפח הפעילות של המרכז, חשוב לברר מי יתכנן ויבצע את הניתוח ומה ניסיונו בסוג הגידול ובמיקום המסוים שבו הוא נמצא. ההנחיות המקצועיות לסרקומה רטרופריטונאלית מדגישות את הצורך במנתחים המתמחים במחלה, מכירים את ההתנהגות של תתי־הסוגים שלה ומנוסים בניתוחים מורכבים שעשויים לערב כמה איברים (Hayes וחב׳ — ההנחיות הבריטיות לטיפול בסרקומות).

​

גם מחקר קטן מאיטליה, שהשווה 72 מטופלים בשני מרכזים בעלי פעילות רבה בסרקומה, מצא מדדי כריתה טובים יותר במרכז שבו רוכזה הפעילות אצל צוות כירורגי ייעודי בעל נפח ניתוחי סרקומה גבוה. זהו מחקר תצפיתי מוגבל בהיקפו, אך הוא מוסיף תמיכה לחשיבות של ניסיון ממוקד של הצוות המנתח, לצד התשתית של בית החולים (Sandrucci וחב׳, 2018 — נפח הפעילות של המרכז ושל המנתח ואיכות ניתוחי סרקומה).

​

בליפוסרקומה, הניסיון הרלוונטי כולל הבנה של הביולוגיה של הגידול ושל האנטומיה באזור הניתוח. תכנון של ניתוח ברטרופריטונאום שונה מתכנון ניתוח בבית השחי, בשד או במפשעה ובשק האשכים. בכל אחד מהמיקומים נדרשת הערכה של גבולות הגידול, המבנים הסמוכים והאפשרויות לכריתה ולשימור תפקוד.

תכנון נכון מתחיל באבחנה מדויקת ובצוות רב־תחומי

החלטות כירורגיות נשענות על האבחנה הפתולוגית ועל פענוח ההדמיה. לכן יש חשיבות לבחינת המקרה בידי אנשי מקצוע בעלי ניסיון בסרקומה, ולשימוש בבדיקות מולקולריות במקרים המתאימים.

​

במחקר פרוספקטיבי שפורסם בשנת 2024, בדיקה חוזרת בידי פתולוג מומחה לסרקומה שינתה את תוכנית הטיפול ב־14.2% מהמקרים שבהם ניתנה קודם לכן אבחנה בידי פתולוג שאינו מומחה בתחום. הנתון ממחיש כיצד דיוק באבחנה עשוי לשנות את ההחלטה הטיפולית עוד לפני הניתוח (Kokkali וחב׳, 2024 — השפעת סקירת פתולוג מומחה ובדיקות מולקולריות על הטיפול בסרקומה).

​

בצוות סרקומה ייעודי נבחנים יחד סוג הגידול, היקפו והקשר שלו למבנים סמוכים. בהתאם לכך מתכננים את היקף הכריתה, את האפשרות לשימור איברים ותפקוד, את הצורך בשיתוף מנתחים מתחומים נוספים ואת מקומם של קרינה או טיפול תרופתי. ההחלטות האלה מתקבלות על בסיס המאפיינים של המקרה המסוים.

תכנון ניתוח ליפוסרקומה אצל ד״ר מני ברכה

ד״ר מני ברכה הוא כירורג אונקולוגי בכיר בהדסה עין כרם, שעבר הכשרה קלינית ייעודית במלנומה, בסרקומה ובגידולים נדירים במרכז הסרטן Peter MacCallum באוסטרליה, וחבר בקבוצת הסרקומה הבינלאומית TARPSWG. עבודתו כוללת טיפול וניתוח של סרקומות ברטרופריטונאום ובמיקומים נוספים בגוף.

​

ניסיונו כולל ניתוחי ליפוסרקומה במיקומים מורכבים ונדירים, ובהם בית השחי, השד, המפשעה ושק האשכים. במקרים אלה, ההיכרות עם התנהגות הליפוסרקומה משתלבת בניסיון ניתוחי באזור שבו היא נמצאת, לצורך תכנון הכריתה ושימור מבנים חיוניים ככל שהדבר אפשרי מבחינה אונקולוגית.

תכנון הטיפול נעשה בשילוב צוות הסרקומה הרב־תחומי של הדסה, הכולל מומחים בכירורגיה, באונקולוגיה, בקרינה, בפתולוגיה ובהדמיה, ומומחים נוספים בהתאם לצורך. עבור המטופל, המשמעות היא בחינה משולבת של האבחנה ושל אפשרויות הטיפול, עם תשומת לב לתוצאות האונקולוגיות, לתפקוד ולאיכות החיים.

​

כאשר עולה חשד לליפוסרקומה או מתקבלת אבחנה חדשה, מומלץ לקבל הערכה של מנתח סרקומה לפני קביעת הניתוח הראשון. ניתן לפנות לד״ר מני ברכה לצורך בחינת ההדמיה והפתולוגיה, חוות דעת ותכנון הטיפול. גם לאחר ניתוח קודם יש ערך להערכה מומחית, כדי לבדוק אם נדרשים השלמת בירור, כריתה נוספת, טיפול משלים או מעקב מותאם.

​

לקביעת ייעוץ עם ד״ר מני ברכה בירושלים או ברמת גן ניתן להתקשר למוקד זימון תורים של שר"פ הדסה (02-6778899). לחילופין, ניתן לפנות ישירות אל ד"ר ברכה ב- WhatsApp האישי שלו (לחץ כאן) או להשאיר פניה באתר דרך הטופס בתחתית העמוד.

שאלות נפוצות על ליפוסרקומה

כתוב בבדיקה ״גוש שומני״ האם זה אומר שאין סרטן?

לא בהכרח. זהו תיאור של הרכב הגוש, ולא תמיד אבחנה סופית. המיקום, המראה בהדמיה ולעיתים ביופסיה ובדיקת MDM2 קובעים אם מדובר בליפומה, ALT או גידול אחר. גם להערכה הקלינית של מומחה לכירורגיה אונקולוגית של סרקומה יש משמעות לדייק את מידת החשד לגבי גוש, ולהתאים את הבירור הנדרש.

האם כל ליפוסרקומה מחייבת ניתוח גדול?

היקף הניתוח משתנה מאוד. ALT בגפה עשוי להתאים לכריתה משמרת תפקוד, בעוד גידול עמוק ברטרופריטונאום עלול לחייב ניתוח משולב. שם הגידול לבדו אינו מספיק לקביעת ההיקף.

כבר הוציאו את הגוש ורק אחר כך התברר שזו ליפוסרקומה מה עושים?

יש להביא את דוח הניתוח, תשובת הפתולוגיה וההדמיה להערכה. לעיתים נדרשות בדיקה חוזרת של הרקמה והדמיה של מיטת הניתוח. ההחלטה על השלמת כריתה תלויה בתת־הסוג, בשוליים ובסיכון לשארית מחלה; היא אינה אוטומטית בכל ALT או Well-differentiated Liposarcoma. במסגרת ההערכה במרפאתו של ד"ר ברכה ניתן לבנות תוכנית מעקב, טיפול וניתוח מותאמת אישית לכל מטופל בהתאם לסיטואציה והמאפיינים השונים.

האם ליפוסרקומה גדולה יכולה עדיין להיות נתיחה?

בהחלט כן, הגודל הוא רק חלק מההערכה. חשובים גם תת־הסוג, מעורבות כלי הדם והאיברים, נוכחות גרורות והמצב הכללי. גידול גדול מצדיק תכנון מוקדם במרכז עם ניסיון בסרקומות וע"י מנתח סרקומה מומחה ומנוסה.

האם אפשר להגיע לחוות דעת גם אחרי טיפול במקום אחר?

כן. חוות דעת יכולה לסייע לפני ניתוח ראשון, לאחר תשובה פתולוגית לא צפויה, כשנשקלת השלמת כריתה או עם חזרת המחלה. מומלץ להביא את קובצי ההדמיה עצמם, נוסף על הפענוחים, ואת כלל המסמכים הזמינים בדגש על בדיקות פתולוגיות שבוצעו ו/או טיפולים או ניתוחים שנעשו.

התגלתה ליפוסרקומה לאחר ניתוח לתיקון בקע מפשעתי או הסרת ליפומה — מה עושים?

השלב הבא הוא הערכה במרכז המתמחה בסרקומות ע"י כירורג אונקולוגי מומחה לסרקומה, וניתן לקבוע תור למרפאתו של ד"ר מני ברכה. חשוב לעבור על דו״ח הניתוח, על דגימות הפתולוגיה ועל בדיקות ההדמיה, כדי לקבוע את תת־הסוג של הגידול, את היקף הכריתה שבוצעה והאם נותרה מחלה. בהתאם לממצאים, ייתכן צורך בניתוח משלים או בטיפול נוסף. ההחלטה מתקבלת באופן פרטני; עצם גילוי הליפוסרקומה לאחר הניתוח אינו קובע לבדו מה צריך להיות המשך הטיפול (Murray ועמיתיו, 2018).

האם אפשר לנתח ליפוסרקומה בבית השחי ולשמור על תפקוד היד?

שימור תפקוד היד והכתף הוא שיקול מרכזי בתכנון הניתוח. האפשרות לשמר עצבים וכלי דם תלויה בתת־הסוג של הגידול, במידת מעורבותם וביכולת להשיג כריתה אונקולוגית מתאימה. הדמיה מפורטת וניסיון בכירורגיה של בית השחי מסייעים לתכנן את הגישה ואת ההפרדה בין הגידול למבנים הסמוכים. יש להבחין בין מבנה שנדחק על ידי הגידול לבין מבנה שמעורב בו, ולכן נדרשת הערכה פרטנית לפני שאפשר להסביר מה צפוי בניתוח (הנחיות קבוצת הסרקומה הבריטית). לד"ר מני ברכה נסיון רב בניתוחים אקסילריים בכלל, וניתוחי ליפוסרקומה של בית השחי בפרט, וניתן לקבוע תור למרפאתו בירושלים או ברמת-גן לצורך ייעוץ והערכה במקרים אלו.

1.jpg

צרו עמנו קשר

טלפון ראשי לקביעת תור

052-5248880

​

במקרים דחופים
ניתן ליצור קשר בוואטסאפ ל-
052-5248880

אימייל

כתובת

בי"ח הדסה-עין כרם, ירושלים

הדסה מדיקל, בית גיבור ספורט, דרך מנחם בגין 7, רמת גן

עובד בהסדר מלא מול כל קופות החולים וכלל חברות הביטוח

השאירו פנייה ונחזור אליכם בהקדם

תודה על פנייתכם.

ניצור עמכם קשר בהקדם

bottom of page