ניתוחי מלנומה גרורתית
כריתת גרורות ושילוב ניתוח עם אימונותרפיה וטיפולים מקומיים תוך שימור תפקוד ושחזור מתקדם
ד״ר מני ברכה | כירורג אונקולוגי בכיר | מנהל שירות ניתוחי מלנומה, סרקומות וגידולי עור נדירים בהדסה עין כרם

ניתוחי מלנומה גרורתית יכולים להשתלב בטיפול גם כאשר המלנומה חזרה או התפשטה. במטופלים נבחרים אפשר לנתח בכוונה לריפוי או להשגת שליטה ממושכת במחלה. במצבים אחרים המטרה היא להסיר גרורה עמידה, לטפל בכאב, בדימום או בחסימה, לשמור על תפקוד הגפה, או להשיג רקמה לטיפול מותאם. ההחלטה מבוססת על מצב המחלה בכל הגוף, התגובה לטיפול והתועלת הצפויה מהפעולה. (הנחיות ESMO למלנומה, 2025; כריתת גרורות לאחר אימונותרפיה, 2020)
מלנומה גרורתית עוסקת הן בגרורות מרוחקות בשלב 4 והן בגרורות אין־טרנזיט (In Transit Metastasis). כשיש גרורות אין-טרנזיט ללא פיזור מרוחק אחר המחלה מסווגת כשלב 3. בשני המצבים עשוי להיות מקום לכירורגיה, אך מטרות הטיפול והאפשרויות אינן זהות. (סיווג מלנומה לפי AJCC)
בעידן האימונותרפיה, ההחלטה על ניתוח היא החלטה שמתעדכנת לאורך הדרך. מחלה שלא התאימה לניתוח בתחילת הטיפול עשויה להשתנות: מוקדים יכולים להיעלם, אחרים להצטמצם, ולעיתים נשארת מחלה מוגבלת שניתן לטפל בה באופן מקומי. לכן, כאשר התגובה לטיפול משנה את התמונה, חשוב לבחון מחדש גם את האפשרויות הכירורגיות. (כריתת גרורות לאחר אימונותרפיה, 2020; תוצאות כריתת גרורות בשני מרכזים, 2025)
ככירורג אונקולוגי בכיר בהדסה עין כרם, ד"ר ברכה משלב כריתת גרורות וניתוחי מלנומה מורכבים עם שחזורים מתקדמים וטיפולים אזוריים בגפה בשיטות ILI ו־ ILP. ניסיונו כולל גם כריתות לפרוסקופיות של גרורות מלנומה בכבד, לרבות ממקור אובאלי ומוקוזלי, תוך התאמת היקף הכריתה, שימור רקמת כבד ותיאום הניתוח עם התוכנית האונקולוגית. בתוך צוות המלנומה הוא מביא את ההערכה הכירורגית אל הדיון האונקולוגי: איזה מוקד נכון להסיר, מה אפשר לשמר, מתי לבצע את הניתוח וכיצד הוא ישתלב בהמשך הטיפול. התכנון מתחיל לפני חדר הניתוח ונמשך עד לקבלת הפתולוגיה, ההחלמה וההחלטה על הצעד הבא.
לפנייה להערכה כירורגית ולחוות דעת נוספת במלנומה גרורתית:
ייעוץ בירושלים וברמת גן וקבלת מטופלים מכל הארץ, גם במהלך טיפול אונקולוגי במרכז אחר.
גרורות מרוחקות וגרורות אין טרנזיט הן מצבים שונים
מלנומה בשלב 4 היא מלנומה שהתפשטה לאתרים מרוחקים. אלה יכולים להיות עור ותת־עור מרוחקים, בלוטות לימפה שאינן אזוריות, ריאות, כבד, מערכת העיכול, עצמות או מוח. גם גרורה מרוחקת יחידה יכולה להגדיר שלב 4; השלב אינו מלמד לבדו כמה מוקדים קיימים או אם אפשר להסירם. (סיווג מלנומה לפי AJCC)
גרורות אין־טרנזיט הן מוקדי מלנומה בעור או בתת־העור לאורך מסלולי הניקוז הלימפתי שבין הגידול המקורי לבלוטות האזוריות. כשאין גרורות מרוחקות, הן נחשבות מחלה אזורית בשלב 3, גם אם קיימים נגעים רבים. הן נידונות בעמוד זה משום שהטיפול בהן מחייב לעיתים אותו חיבור בין אונקולוגיה, כירורגיה, שחזור וטיפול אזורי בגפה. (סיווג מלנומה לפי AJCC)
העמוד עוסק בכירורגיה של מלנומה גרורתית ממקור עורי, וכולל התייחסות ייעודית לכריתת גרורות כבדיות ממלנומה אובאלית ומוקוזלית. בין סוגי המלנומה קיימים הבדלים ביולוגיים ובתגובה לטיפול, ולכן ההתאמה לניתוח ושילובו עם טיפול אונקולוגי נקבעים לפי מקור הגידול ומאפייני המחלה. (הנחיות ESMO למלנומה, 2025; ההנחיות האירופיות לטיפול במלנומה, 2025)
לציין כי בעמוד זה לא תהיה התייחסות לגרורות בבלוטות הלימפה, עליהן אפשר לקרוא בעמוד היעודי לכך באתר - לחצו כאן.

כיצד האימונותרפיה שינתה את מקומו של הניתוח
אימונותרפיה יכולה להביא לתגובות עמוקות וממושכות גם במלנומה מתקדמת. המעקב לעשר שנים במחקר CheckMate 067 הדגים שליטה ארוכת טווח והישרדות ממושכת בחלק מהמטופלים. זו עדות להשפעת הטיפול התרופתי; המחקר לא נועד להוכיח את התועלת שבהוספת ניתוח. (מעקב עשר שנים במחקר CheckMate 067)
על הרקע הזה, הצוות המטפל עשוי לפגוש כמה מצבים שונים:
מספר מוגבל של גרורות מלכתחילה

בסיטואציה זו השאלה הניתוחית המר כזית תהיה האם אפשר לטפל בכל מוקדי המחלה, ובאיזה סדר לשלב טיפול מערכתי וניתוח. אם הטיפול ניתן לפני הניתוח, נעריך גם את התגובה לטיפול, קלינית והדמייתית, בטרם נקבל החלטה על הניתוח והיקפו.
תגובה טובה לטיפול עם שארית מוגבלת
במקרה זה השאלה היא האם השארית מחלה מכילה גידול חי, והאם הסרתה יכולה להביא למצב ללא עדות למחלה. כך שלניתוח במתאר זה יכול להיות תפקיד אבחנתי חשוב, שאולי יתרום להחלטות הטיפוליות בהמשך.
גרורה שגורמת לכאב, דימום, חסימה או פגיעה בתפקוד
דווקא בעידן האימונותרפיה, הטיפולים מוכווני המטרה והטיפולים התאיים (Adoptive Cell Therapy), לגרורה סימפטומטית במיוחד יכולות להיות השלכות מעבר לתסמינים עצמם, כמו חוסר יכולת לקבל טיפול שעשוי להיות מציל חיים בשל אותם תסמינים. אל כך נוסיף את הרצון למנוע ממטופל סבל, להקל ולשפר איכות חיים ככל הניתן, גם כשהניתוח עצמו לא מוגדר כניתוח שנעשה מתוך כוונת ריפוי. לעיתים לסיטואציות אלו משמעות רבה, ועל כן נשקול ניתוח במקרים המתאימים, שהיקפו נגזר מהגדרת מטרת הניתוח.
גרורה ב״אתר מקלט״ — כאשר מוקד מסוים מגיב פחות לאימונותרפיה
לעיתים האימונותרפיה מצליחה לשלוט במרבית המחלה, אך גרורה במיקום מסוים ממשיכה לגדול. בחלק מהמקרים עשויה להיות לכך משמעות הקשורה לסביבת הרקמה שבה נמצאת הגרורה. בלוטת יותרת הכליה — האדרנל — היא דוגמה לאתר שנחקר כ״אתר מקלט״ אפשרי, שבו תוארה עמידות יחסית לאימונותרפיה גם כאשר מוקדים אחרים מגיבים לטיפול. אין פירוש הדבר שכל גרורה באדרנל תהיה עמידה, אך זהו דפוס שחשוב לזהות (מחקר על תגובת גרורות באדרנל לאימונותרפיה, 2021).
כאשר ההתקדמות מוגבלת לגרורה כזו ושאר המחלה נשלטת, יש מקום לבחון כריתה של המוקד העמיד כחלק מתוכנית הטיפול הכוללת. ההחלטה נשענת על האפשרות לכריתה מלאה, היקף המחלה בשאר הגוף, קצב התקדמותה, הסיכון הניתוחי וחלופות לטיפול מקומי, ומתקבלת בשיתוף האונקולוג והכירורג האונקולוגי (מחקר על כריתת גרורות באדרנל במלנומה, 2023).
להערכה הכירורגית יש חשיבות גם מבחינת התזמון: גדילה של גרורה סמוך לכלי דם או לאיברים חיוניים עלולה להקשות בהמשך על כריתתה. לכן מוקד שמתקדם למרות תגובה טובה בשאר הגוף מצדיק דיון מחודש — גם אם בתחילת הדרך לא תוכנן ניתוח (סדרת מקרים על האדרנל כאתר מקלט והחשיבות של הפניה כירורגית מוקדמת, 2018).
הקביעה שהמחלה אינה נתיחה בנקודת זמן מסוימת צריכה להיבחן מחדש כאשר יש שינוי משמעותי בתגובה לטיפול, בפיזור המחלה או במצב המטופל. שינוי כזה אינו מבטיח שניתוח יתאים, אך הוא עשוי לשנות את האפשרויות שראוי לדון בהן. סדרות ניתוחיות בעידן האימונותרפיה תומכות בבחינה הזאת, במיוחד לאחר תגובה מערכתית טובה או בהתקדמות מוגבלת. (כריתת גרורות לאחר אימונותרפיה, 2020; תוצאות כריתת גרורות בשני מרכזים, 2025)
מחלה אוליגומטסטטית והתקדמות מוגבלת בזמן טיפול
מחלה אוליגומטסטטית היא מחלה גרורתית בעלת היקף מוגבל, שבה ניתן לשקול טיפול מקומי בכל המוקדים הרלוונטיים. אין במלנומה מספר אחיד של גרורות שמכריע לבדו את ההחלטה: המיקום, קצב השינוי, המחלה שהייתה בעבר והיכולת להשיג שליטה מלאה חשובים לא פחות ממספר הנגעים. (הנחיות ESMO למלנומה, 2025)
כאשר לאחר טיפול נותרו מוקדים מעטים, חשוב לזכור גם את פיזור המחלה המקורי. היעלמות מוקדים בהדמיה אינה מוחקת את הסיכון למחלה מיקרוסקופית. לכן בוחנים את רצף הבדיקות ואת משך התגובה, ומחליטים יחד אם נכון לנתח, להמשיך טיפול, לבצע ביופסיה או לבחור טיפול מקומי אחר. (תוצאות כריתת גרורות בשני מרכזים, 2025; בדיקת שאריות לאחר אימונותרפיה, 2023)
התקדמות מוגבלת, המכונה אוליגופרוגרסיה, מתארת מצב שבו מוקד אחד או מוקדים מעטים גדלים בעוד יתר המחלה יציבה או מגיבה. במטופלים נבחרים ניתן לשקול כריתה, קרינה ממוקדת או אבלציה של המוקד העמיד. המטרה יכולה להיות שליטה בו תוך שימור התועלת של הטיפול המערכתי; ההחלטה אם להמשיך את אותו טיפול מתקבלת עם האונקולוג. (טיפול מקומי בהתקדמות מוגבלת, 2019; כריתת גרורות לאחר טיפול תאי, 2026)
במחקר על טיפול מקומי לאחר מעכבי נקודות בקרה חיסוניות נמצא שהתקדמות במוקדים קיימים הייתה קשורה לתוצאות טובות יותר מהופעה של גרורות חדשות. זהו שיקול בבחירת מטופלים, ולא כלל שמחליף הערכה אישית. (טיפול מקומי בהתקדמות מוגבלת, 2019)
מה הופך מחלה לנתיחה
במסגרת הערכתו של ד"ר ברכה לקראת ניתוח, תבחן בנפרד היכולת להסיר את הגידול ואת המשמעות של הסרתו עבור המטופל. גרורה יכולה להיות נגישה מבחינה טכנית, אך כריתתה לא תתרום די אם המחלה מתקדמת במהירות במקומות אחרים. מנגד, מוקד עמוק או קרוב למבנים חשובים יכול להצדיק תכנון מורכב כאשר יתר המחלה נשלטת ויש מטרה טיפולית ברורה. הבחירה במטופלים היא מרכיב מרכזי בתוצאות שמתוארות בסדרות הניתוחיות. (כריתת גרורות לאחר אימונותרפיה, 2020; תוצאות כריתת גרורות בשני מרכזים, 2025)

בפגישת ההערכה הראשונית, ד"ר ברכה יבקש לענות על כמה שאלות מעשיות:
מה מצב המחלה בכל הגוף? בוחנים את ההדמיה העדכנית לצד הבדיקות הקודמות, את משך התגובה ואת הופעתם של מוקדים חדשים. ממצא בודד בפענוח האחרון הוא רק חלק מהתמונה.
מה ישתנה בעקבות הניתוח? הגעה למצב ללא מחלה נראית, שליטה במוקד עמיד, פתרון של דימום או השגת רקמה לטיפול הם יעדים שונים. כל יעד מחייב בחירה שונה של הנגע ושל היקף הפעולה.
מה תהיה ההשפעה על התפקוד? יש להביא בחשבון את הקרבה לעצבים, לכלי דם, למפרקים ולאיברים חיוניים, ואת אפשרויות השחזור. גודל הגרורה לבדו אינו קובע את מורכבות הניתוח.
כיצד ישתלב הניתוח ברצף הטיפול? נבחנים הטיפול שכבר ניתן, תופעות הלוואי, ההחלמה הצפויה והאפשרויות להמשך. כאשר קיים צורך במומחה כירורגי נוסף, התכנון נעשה במשותף מראש.
מתי אפשר לנתח בכוונה לריפוי
אפשר לשקול ניתוח בכוונה לריפוי כאשר ניתן להסיר או לטפל בכל מוקדי המחלה הידועים, התנהגות המחלה מתאימה לכך, והמחיר הניתוחי מוצדק. לאחר טיפול כזה ניתן לעיתים להגיע למצב ללא עדות למחלה, המכונה NED. גם אז קיים סיכון לחזרה ונדרש מעקב ולעיתים טיפול נוסף. (כריתת גרורות לאחר אימונותרפיה, 2020; תוצאות מחקר IMMUNED, 2022)
ההבחנה בין כוונת הטיפול לבין תוצאתו חשובה: ניתוח בכוונה לריפוי הוא יעד רפואי, ולא הבטחה לריפוי. במחקר שכלל 237 מטופלים שעברו ניתוח לאחר טיפול במעכבי נקודות בקרה חיסוניות, כריתה שהותירה את המטופל ללא מחלה נראית הייתה קשורה להישרדות טובה יותר, בעיקר כשיתר המחלה הגיבה או כשההתקדמות הייתה מוגבלת. המחקר היה תצפיתי, ולכן אינו מוכיח שהניתוח לבדו גרם להבדל. (כריתת גרורות לאחר אימונותרפיה, 2020)
מחקר מ־2025 ב־ JAMA Surgery בחן שילוב של ניתוח ואימונותרפיה לפי אתר הגרורות והדגים קשר בין השילוב לתוצאות טובות יותר בקבוצות מסוימות. למחקר היו מגבלות מהותיות, ובהן היעדר הבחנה בין גרורה יחידה למספר גרורות באותו איבר. נתוניו תומכים בבחירה מושכלת ובדיון רב־תחומי, ולא בהמלצה גורפת לנתח. (ניתוחים בעידן האימונותרפיה, JAMA Surgery 2025)
בפרסום מ־ 2026 על מטופלים עם התקדמות מוגבלת לאחר טיפול תאי מסוג ACT, תוארה שליטה ממושכת בחלק מהמטופלים לאחר כריתת גרורות. מדובר ב־30 מטופלים שנבחרו לניתוח ובסדרת מעקב ללא הקצאה אקראית; אין להסיק ממנה סיכויי הצלחה אישיים או להחיל את התוצאות על כל סוגי האימונותרפיה. (כריתת גרורות לאחר טיפול תאי, 2026)
שלושה מצבים שיכולים לשנות את השאלה הניתוחית



המחלה הצטמצמה ונשאר מוקד אחד
אחרי תגובה טובה לטיפול, ייתכן שבדיקה עדכנית תראה רק שארית מוגבלת. כעת יש שתי שאלות: האם יש בה גידול חי, והאם טיפול בה עשוי להשלים שליטה בכל המחלה הידועה. לעיתים נדרשת דגימה, לעיתים כריתה ולעיתים מעקב. את ההחלטה מקבלים על סמך רצף ההדמיות והתגובה, ולא רק העובדה שנשאר גוש. (תוצאות כריתת גרורות בשני מרכזים, 2025; בדיקת שאריות לאחר אימונותרפיה, 2023)
גרורה אחת גדלה בזמן ששאר המחלה מגיבה
מצב כזה עשוי להעיד על עמידות מקומית בתוך תגובה מערכתית טובה. במחקר רב־מרכזי נכללו 294 מטופלים עם התקדמות בנגע יחיד לאחר שליטה במחלה באימונותרפיה. תוארו תוצאות ממושכות בחלק מהמטופלים שטופלו באסטרטגיות שונות, ובהן טיפול מקומי. המחקר תומך בדיון על טיפול ממוקד, אך אינו מוכיח עדיפות של ניתוח לכל מטופל או מחייב החלפת הטיפול המערכתי. (מחקר רב־מרכזי על התקדמות בגרורה יחידה, 2021)
המחלה בגפה היא שמגבילה את חיי היום יום
נגעים מרובים ברגל או ביד יכולים לגרום לפצעים, דימום, כאב וקושי בתנועה, גם כאשר המחלה מחוץ לגפה נשלטת. במצב כזה חשוב לבדוק אם כריתה נקודתית תפתור את הבעיה, או שיש צורך בטיפול אזורי שיטפל במספר רב של מוקדים באותה גפה. הדיון כולל גם את משך ההחלמה ואת התפקוד שחשוב למטופל לשמר. (טיפול אזורי בקו ראשון ושני, 2025; פרפוזיה בגפה בעידן האימונותרפיה, 2022)
מטרות נוספות לכריתת גרורות
אבחנה והשגת רקמה
לעיתים נדרש בירור של נגע חדש או של שארית לאחר טיפול. דגימת רקמה יכולה להבחין בין גידול חי, נמק, צלקת או תהליך אחר, ולסייע בבדיקות מולקולריות כשיש להן משמעות טיפולית. במטופלים המתאימים, כריתת נגע יכולה לשמש גם להשגת חומר לטיפול תאי או להכנת חיסון אוטולוגי במסגרת מתאימה. מטרת נטילת הרקמה נקבעת מראש. (בדיקת שאריות לאחר אימונותרפיה, 2023; המחקר האקראי בטיפול TIL, 2022)
הקלה על תסמינים
גרורות עלולות לגרום לדימום, אנמיה, כאב, פצע מפריש, לחץ על מבנים סמוכים או חסימת מעי. ניתוח ממוקד עשוי להקל על תסמינים, ובחלק מהמקרים לאפשר אכילה, ניידות או המשך טיפול אונקולוגי. התועלת הזאת משמעותית גם כאשר אין אפשרות לסלק את המחלה כולה. (תוצאות כריתת גרורות בשני מרכזים, 2025; כריתת גרורות במעי הדק, 2024)
טיפול במוקד עמיד
כאשר גרורה מסוימת מתקדמת בזמן ששאר המחלה נשלטת, ניתן לבחון אם הסרתה תשנה באופן משמעותי את מהלך הטיפול. יש לברר גם אם מדובר במלנומה פעילה, אם קיימים מוקדים נוספים שנעלמו מן העין, ומהן החלופות המקומיות והמערכתיות. (טיפול מקומי בהתקדמות מוגבלת, 2019; בדיקת שאריות לאחר אימונותרפיה, 2023)
כיצד קובעים את תזמון הניתוח לצד הטיפול האונקולוגי

במלנומה מתקדמת, סדר הטיפולים הוא חלק מההחלטה הטיפולית. טיפול לפני ניתוח עשוי לאפשר תגובה חיסונית, לצמצם מחלה ולספק מידע על התנהגותה. מנגד, דימום משמעותי, חסימה או סכנה אחרת עשויים להצדיק טיפול מקומי מוקדם. ההחלטה מתקבלת לפי התמונה הקלינית והמטרה שהוגדרה. (מחקר SWOG S1801, 2023; הנחיות ASCO לטיפול במלנומה, 2023)
במחקר האקראי SWOG S1801, שכלל 313 מטופלים עם מלנומה נתיחה בשלב 3 או 4, שיעור ההישרדות ללא אירוע לאחר שנתיים היה 72% כשהפמברוליזומאב ניתן לפני הניתוח ואחריו, לעומת 49% כשהוא ניתן רק לאחר הניתוח. רוב המשתתפים היו בשלב 3, ולכן אין לפרש את המספרים כתחזית למטופל עם מחלה גרורתית או כהוכחה לניתוח בכל מחלה שהגיבה. (מחקר SWOG S1801, 2023)
מחקר NADINA חיזק את חשיבות האימונותרפיה לפני ניתוח במלנומה נתיחה בשלב 3. הוא רלוונטי להבנת התיאום בין הטיפולים, אך אינו מחקר על מלנומה בשלב 4. (מחקר NADINA, 2024)
ניתוח מאוחד שפורסם ב־Nature Medicine באוקטובר 2026 כלל 1,038 מטופלים שקיבלו טיפול טרום־ניתוחי והדגיש את הקשר בין התגובה הפתולוגית לתוצאות ארוכות הטווח. בתת־הקבוצה האוליגומטסטטית שטופלה באימונותרפיה היו רק 17 מטופלים; הנתונים מבטיחים, אך היקפם מגביל מאוד את המסקנות הספציפיות לשלב 4. (מחקר INMC על טיפול לפני ניתוח, 2026)
בפועל, ד"ר ברכה בוחן יחד עם הצוות האונקולוגי את התגובה בכל אתרי המחלה, את המועד המתאים להערכה חוזרת, את תופעות הלוואי ואת ההחלמה הצפויה. גם מועד חידוש הטיפול לאחר הניתוח מותאם באופן אישי, לרבות כשנדרש שחזור מורכב.
המתנה לתגובה מחייבת גם תוכנית להערכה חוזרת. כאשר מתחילים טיפול כדי לצמצם מחלה, חשוב להגדיר מה מבקשים להשיג ומתי חוזרים לדון באפשרות לניתוח. כך אפשר לזהות שינוי שעשוי לאפשר פעולה, או לשנות כיוון אם המחלה אינה מגיבה כמצופה.
סקירה שיטתית ומטה־אנליזה מ־2026, שכללה 20 מחקרים ו־ 1,384 מטופלים, בחנה את ההיתכנות הניתוחית לאחר אימונותרפיה טרום־ניתוחית. היא מצאה שניתוח נותר אפשרי ברוב המקרים שנבחרו לטיפול, לצד סיכון לרעילות, להתקדמות ולעיכוב או אי־ביצוע ניתוח. מדובר בעיקר במחלה נתיחה בשלב 3 ובמטופלים נבחרים בשלב 4, ולכן התוצאות אינן מבטיחות שמחלה שאינה נתיחה תהפוך לנתיחה. (מטה־אנליזה על ניתוח לאחר אימונותרפיה, 2026)
דיוק ניתוחי מתחיל לפני הכניסה לחדר הניתוח
תכנון כריתת גרורות דורש הסתכלות על רצף ההדמיות, כולל הבדיקות שלפני הטיפול. חשוב להבין אילו מוקדים הגיבו, אילו נותרו ואילו השתנו באופן שונה מהיתר. בהתאם למקרה נעזרים בבדיקות הדמיה שונות - אולטרסאונד, CT, בדיקת PET-CT, לעיתים MRI והדמיות אחרות, כל מקרה לגופו. (הנחיות ESMO למלנומה, 2025; ההנחיות האירופיות לטיפול במלנומה, 2025)
שארית בהדמיה אינה תמיד שארית של מלנומה חיה. לאחר אימונותרפיה יכולים להישאר פיברוזיס, נמק ותאי דלקת. מחקר פתולוגי מ־2023 המחיש זאת בנגעים שנותרו יציבים לאורך זמן. כשבירור הרקמה עשוי לשנות את ההחלטה, ניתן לשקול ביופסיה או כריתה ממוקדת; אין להסיק שכל קליטה ב־PET מחייבת ניתוח. (בדיקת שאריות לאחר אימונותרפיה, 2023)
תכנון הניתוח המותאם אישית ע"י ד"ר ברכה כולל את היחס של הגידול לעצבים, לכלי דם, לשרירים ולאיברים סמוכים; את האפשרות לכריתה מלאה; ואת אופן סגירת החסר. בהתאם למיקום ניתן להיעזר בהכוונת הדמיה או בגישה זעיר פולשנית. האמצעים נבחרים לפי התרומה שלהם לניתוח המסוים.
בניתוח עצמו יש חשיבות לזיהוי המוקד המתוכנן, לשימור מבנים שאינם מחייבים כריתה ולמסירה מסודרת של הדגימה לפתולוגיה. לאחר טיפול טרום־ניתוחי, בדיקת התכשיר יכולה להעריך גם את שיעור הגידול החי ואת מידת התגובה. זהו חלק מהמידע שמחזירים לדיון על המשך הטיפול. (הערכת תגובה פתולוגית לאחר טיפול, 2018)

איך שואפים לכריתה מלאה תוך שמירה על רקמה בריאה
בכריתת גרורה המטרה האונקולוגית מוגדרת לפי המיקום וההקשר. כאשר מתוכננת כריתה מלאה, מבקשים להסיר את הנגע עם שוליים נקיים ולהשאיר רקמה מתפקדת ככל האפשר. אין כלל אחיד של מספר סנטימטרים המתאים לכל גרורה בכל איבר; כללי הכריתה של המלנומה הראשונית בעור אינם מועתקים אוטומטית לגרורה במעי, בכבד או ברקמה עמוקה. (הנחיות ESMO למלנומה, 2025; ההנחיות האירופיות לטיפול במלנומה, 2025)
לאחר טיפול תרופתי, אזור צלקתי יכול להקשות על הערכת גבולות המחלה. לכן חשוב לזהות את האתר המקורי, לסמן את הדגימה ואת השוליים ולבקש הערכה פתולוגית שמתאימה לשאלה הקלינית. תגובה פתולוגית מלאה פירושה שלא נמצאו תאי גידול חיים בדגימה שנבדקה; היא אינה מוכיחה כשלעצמה שאין מחלה בשום מקום אחר בגוף. (הערכת תגובה פתולוגית לאחר טיפול, 2018)
כריתת גרורות תוך שימור תפקוד ושחזור מתקדם

בכריתת גרורות בעור, בתת־העור וברקמות הרכות, ד"ר ברכה מתכנן את הכריתה ואת השחזור יחד. לעיתים ניתן לסגור את הפצע ישירות; במקרים אחרים נדרשים מתלי רקמה מקומיים, שתלי עור בעובי מלא או חלקי, או שחזור נוסף בשיתוף מומחים מתאימים.
התכנון מתייחס לכיסוי מבנים חשופים, להגנה על עצבים וכלי דם, לשימור תנועה באזור מפרק ולהפחתת מתח על הפצע. נסיונו הרב בניתוחי מלנומה ובשחזורים במיקומים מורכבים מאפשר להכניס את השיקולים האלה להחלטה כבר בייעוץ, ולדון מראש גם במגבלות ובסיכונים.
מטרת השחזור היא לאפשר סגירה עמידה ותפקוד טוב ככל האפשר לצד כריתה אונקולוגית מתאימה. לעיתים צריך לבחור בין חלופות בעלות השלכות שונות על התפקוד, ההחלמה והסיכון לחזרת מחלה. ההחלטה מתקבלת יחד עם המטופל, תוך תיאום המשך הטיפול האונקולוגי.
בגפה, למשל, ד"ר ברכה יבדוק כיצד מיקום הצלקת, המתח על העור והקרבה למפרק עשויים להשפיע על הליכה או על שימוש ביד. בכריתה עמוקה יעריך אם אפשר לשמר עצב או כלי דם, או אם נדרש שחזור בשיתוף צוות נוסף. הדיון הזה מאפשר למטופל להבין מראש גם את ההחלמה, את הצורך בחבישות או בשיקום ואת המגבלות האפשריות. השחזור הוא חלק מתכנון הניתוח כבר בתחילתו.
באילו אתרים אפשר לשקול כריתת גרורות

