top of page

סרקומה דרמלית פלאומורפית - ‏PDS‏

תמונת הסופר/ת: ד"ר מני ברכה
ד"ר מני ברכה
לפני יומיים (2)
זמן קריאה 15 דקות

אבחון מדויק ניתוח ושחזור ואפשרויות לאימונותרפיה


נכתב ב- 17/11/2026 ע"י ד״ר מני ברכה

כירורג אונקולוגי בכיר | מנהל שירות ניתוחי מלנומה, סרקומה וגידולי עור נדירים בהדסה עין-כרם


נגע שגדל בקרקפת, גוש בעור הפנים, תהליך רקמתי על האוזן, או פצע מדמם שאינו מחלים יכולים להוביל לביופסיה ולתשובה עם אבחנה שרוב האנשים לא שמעו קודם: סרקומה דרמלית פלאומורפית, באנגלית ‏Pleomorphic Dermal Sarcoma‏, ובקיצור ‏PDS‏. לעיתים השם נכתב גם ״פלאומורפיק דרמל סרקומה״ או ״סרקומה פלאומורפית של העור״. זהו גידול עור ממאיר נדיר, המחייב אבחנה מדויקת ותכנון שמביא בחשבון את עומקו ואת הרקמות שסביבו. ‏[1,2]‏


כאשר המחלה מקומית, ניתוח להסרה שלמה של הגידול הוא הטיפול המרכזי. במקרים מורכבים מתווספות שאלות על שחזור, קרינה, חזרה של המחלה ואפשרות לטיפול תרופתי. בשנים האחרונות הצטברו גם עדויות לתגובות לאימונותרפיה בחלק מהמטופלים עם מחלה מתקדמת. לכן כדאי להעריך את מלוא האפשרויות לפני ניתוח משמעותי, וגם כאשר האבחנה התקבלה רק לאחר הסרת הנגע. ‏[6,13]‏


צוות כירורגי בחדר ניתוח, לצד שדה מכוסה ומנורת ניתוח — תמונת המחשה למאמר על PDS.
בניתוח PDS מתכננים מראש את היקף הכריתה, הערכת השוליים ואפשרויות השחזור, בהתאם למיקום הגידול ולמאפייניו.

ד״ר מני ברכה, מנהל שירות ניתוחי מלנומה, סרקומה וגידולי עור נדירים, משלב בעבודתו ניתוחי מלנומה עם ניתוחי סרקומה וגידולי רקמה רכה. החיבור הזה רלוונטי במיוחד ל־‏PDS:‏ הוא מחבר ניסיון בכריתות של גידולי עור ובשחזור באמצעות שתלי עור ומתלים עם תכנון אונקולוגי של גידול החודר לרקמות שמתחת לעור. ההערכה כוללת את הפתולוגיה וההדמיות, בחירת היקף הניתוח ותכנון ההחלמה, ובמידת הצורך דיון עם מומחים לפתולוגיה, אונקולוגיה, קרינה וכירורגיה משחזרת.


לקריאה נוספת על ההכשרה שלי בתחום הסרקומה - לחצו כאן; לקריאה נוספת על סרקומות בכללותן - לחצו כאן.


מהו ‏PDS‏ וכיצד הוא עשוי להיראות

‏PDS‏ הוא סרקומה שמתחילה בעור, לרוב בשכבת הדרמיס, ויכולה להתפשט לשומן התת־עורי ולרקמות עמוקות יותר. המילה ״פלאומורפי״ מתארת שונות בולטת בצורת התאים הנראים במיקרוסקופ. היא אינה מתארת כשלעצמה את שלב המחלה או מוכיחה שיש גרורות. ‏[2]‏


הגידול מופיע בעיקר בגיל מבוגר, לעיתים קרובות בגברים ובעור שנחשף לשמש לאורך שנים. הקרקפת היא מיקום אופייני, אך הוא יכול להופיע גם במצח, ברקות, בפנים ובאזורים חשופים נוספים. הנגע עשוי להיות בצבע העור, ורוד או אדמדם, עם גדילה, גלד, כיב או דימום. המראה אינו ייחודי, ולעיתים החשד הראשוני הוא דווקא לקרצינומה של תאי קשקש או לגידול עור אחר. ‏[2,7]‏


לכן תמונה או בדיקה חיצונית אינן מספיקות כדי לקבוע שמדובר ב־‏PDS.‏ נגע חדש שגדל, מדמם או אינו מחלים מצריך בדיקה רפואית והחלטה על דגימה. במיוחד בקרקפת, יש לבדוק גם את העור שסביב הנגע ולא רק את המוקד הבולט ביותר.


ידיים בכפפות בודקות את קרקפתו של גבר מבוגר באמצעות דרמטוסקופ — תמונת המחשה.
בדיקה מדוקדקת של הקרקפת היא חלק מבירור מסודר. אבחנת PDS מחייבת גם דגימה והערכה פתולוגית מתאימה.

ההבדל בין ‏AFX‏ לבין ‏PDS‏ נמצא לעיתים בעומק הדגימה

פיברוקסנתומה אטיפית, או ‏Atypical Fibroxanthoma‏ — ‏AFX‏, היא גידול הקרוב ביולוגית ל־‏PDS.‏ מחקרים גנטיים מצאו ביניהם מאפיינים משותפים, אך ההבחנה הקלינית חשובה: ‏AFX‏ מוגבל לדרמיס ולרוב מתנהג באופן מתון יותר לאחר כריתה שלמה; ‏PDS‏ מזוהה לפי חדירה ומאפיינים המצביעים על התנהגות אגרסיבית יותר. אין פירוש הדבר שכל ‏AFX‏ עתיד להפוך ל־‏PDS.‏ ‏[3,11]‏


הפתולוג מחפש חדירה לתת־עור, נמק בתוך הגידול, חדירה לכלי דם או לימפה וחדירה סביב עצבים. המאפיינים אינם חייבים להופיע כולם יחד. גם תאים שנראים חריגים מאוד אינם מספיקים לבדם כדי להבחין בין שני המצבים. ‏[2]‏

דיוק עדכני וחשוב: גם חדירה מצומצמת לשומן התת־עורי עשויה לשנות את הסיווג ל־‏PDS.‏ אין צורך שהגידול יגיע לשריר או לעצם כדי שייקרא כך. מחקר פתולוגי מ־2022 תמך בהבחנה הזאת, והיא הודגשה גם בעדכון ההנחיה המקצועית מ־2026. ‏[1,3]‏


יד בכפפה ממקמת שקופית זכוכית על במת מיקרוסקופ, בתקריב הממחיש עבודה פתולוגית.
דגימה מספקת ובדיקה פתולוגית מדויקת מסייעות להבחין בין AFX ל־PDS ולזהות מאפיינים המשפיעים על תוכנית הטיפול.

ביופסיה שטחית עלולה שלא לכלול את בסיס הגידול. לכן תשובה ראשונית של ‏AFX‏ עשויה לדרוש השלמה באמצעות דגימה עמוקה יותר או בדיקת הנגע שהוסר. שינוי באבחנה לאחר הכריתה אינו מעיד בהכרח על טעות: לעיתים רק הדגימה המלאה מאפשרת לראות לאן הגידול הגיע. ‏[3,17]‏


מדוע צריך לשלול גם מלנומה וגידולי עור אחרים

‏PDS‏ הוא אבחנה המבוססת על המראה המיקרוסקופי ועל שלילת גידולים אחרים שיכולים להידמות לו. בין האפשרויות נמצאות מלנומה כישורית או דסמופלסטית, קרצינומה קשקשית עם תאי כישור, אנגיוסרקומה וסרקומות אחרות. לכן משתמשים בפאנל צביעות אימונוהיסטוכימיות, ובהתאם למקרה גם בבדיקות נוספות. צביעה כגון ‏CD10‏ אינה מוכיחה לבדה שמדובר ב־‏PDS.‏ ‏[2,17]‏


מחקר קטן שפורסם באוקטובר 2026 ממחיש את המורכבות: צביעת ‏PRAME‏, המוכרת מבירור מלנומה, הייתה חיובית באופן מפושט גם בחלק מגידולי ‏AFX/PDS.‏ במקרים נבחרים הפרופיל המולקולרי סייע להבהיר את האבחנה, אך גם אותו היה צריך לפרש לצד מבנה הרקמה והמידע הקליני. ‏[4]‏


כאן יש משמעות להיכרות עם שני התחומים. מנתח המטפל במלנומה ובסרקומה יודע לשאול אם האבחנה מבוססת דיה, אם נדרשת סקירה של פתולוג בעל ניסיון בגידולי עור ורקמות רכות, ואם יש פער בין תשובת הביופסיה להתנהגות הנגע. האבחנה עצמה נשארת עבודתו של הפתולוג, בשיתוף המידע מהצוות המטפל.


לא כל גידול פלאומורפי סמוך לעור הוא אותה מחלה

בדוחות ישנים אפשר לפגוש שמות כגון ‏MFH‏ של העור, ״היסטיוציטומה פיברוטית ממאירה״ או ״סרקומה פלאומורפית בלתי ממוינת״. המונחים והסיווגים השתנו לאורך השנים. חשוב לברר מהו הגידול לפי ההגדרה העדכנית, ובפרט להפריד בין ‏PDS‏ שמתחיל בדרמיס לבין ‏UPS‏ תת־עורי, שמתחיל בשכבה עמוקה יותר. ‏[1,5]‏


זו הבחנה בעלת משמעות מעשית. במחקר דני שפורסם ב־2025 ונכללו בו 140 חולי ‏PDS‏ ו־131 חולי ‏UPS‏ תת־עורי, הסיכון לגרורות בתוך חמש שנים היה כ־7% בקבוצת ‏PDS‏ לעומת כ־19% בקבוצת ‏UPS‏ התת־עורי. אלה נתוני קבוצות ממחקר רטרוספקטיבי, ולא תחזית אישית. ‏[5]‏.


המסר למטופל הוא שיש לקרוא נתוני סיכון יחד עם האבחנה שעליה הם מבוססים. מקור הגידול, עומקו, מאפייניו והשוליים לאחר הכריתה חשובים יותר ממספר שנמצא בחיפוש כללי אחר ״סרקומה של הקרקפת״.


הבירור לפני ניתוח

הבירור מתחיל בעיון בדוח הפתולוגי ובבדיקת הנגע או הצלקת שנותרה לאחר הסרתו. יש לברר את קצב הגדילה, ניתוחים קודמים באזור, מחלות רקע וטיפול המדכא את מערכת החיסון. חשוב לזהות נגעים סמוכים, להעריך אם הגידול נייד או מקובע, ולבדוק את בלוטות הלימפה האזוריות. ‏[7,8]‏


אולטרסאונד יכול לסייע בהערכת הבלוטות והאזור. כאשר קיים חשד לחדירה עמוקה, ניתן לשקול ‏MRI‏ או ‏CT‏ בהתאם לשאלה האנטומית. בדיקות להערכת פיזור, לרבות הדמיית הריאות, נבחרות לפי מאפייני הסיכון, הממצאים וההקשר הקליני. אין צורך להפוך כל אבחנת ‏PDS‏ לאותה רשימת בדיקות, או להניח ש־‏PET-CT‏ הוא בדיקת חובה לכולם. ‏[1,5]‏


לקראת ההחלטה כדאי לקבל תשובות ברורות: האם האבחנה סופית, האם הדגימה מספיקה, מה עומק הגידול, האם השוליים מעורבים, ומה נדרש כדי לתכנן כריתה ושחזור מתאימים.


ניתוח ‏PDS‏ ותכנון השוליים

מטרת הניתוח היא להסיר את הגידול בשלמותו עם שוליים נקיים. כריתה רחבה, או ‏Wide Local Excision‏, כוללת את הנגע ורקמה סביבו, תוך תכנון של הגבול העמוק ושל הדגימה שתישלח לפתולוגיה. ‏[6,7]‏


במחקר רב־מרכזי של 92 חולי ‏PDS‏ נמצא קשר בין שוליים קליניים צרים מ־2 ס״מ לבין סיכון מוגבר להישנות. זו ראיה רטרוספקטיבית, וההחלטה הניתוחית עדיין צריכה להתחשב במיקום, בשיטת בקרת השוליים ובמחיר התפקודי של הכריתה. ההנחיה המעודכנת מ־2026 מציעה כריתה עם בקרה מיקרוסקופית או שוליים של כ־2 ס״מ כשהאנטומיה מאפשרת זאת. ‏[1,6]‏


שוליים נמדדים גם לעומק. בקרקפת חשוב להעריך את היחס לשכבות שמתחת לעור, לרקמה העוטפת את העצם ולעצם עצמה. לפי הצורך מרחיבים את הכריתה בעומק ומשתפים צוות נוסף; עצם המיקום בקרקפת אינה מחייבת כריתת עצם. ‏[7,8]‏


כדאי גם להבחין בין השוליים שהמנתח מסמן על העור לבין המרחק שהפתולוג מודד בדגימה. אלו מדידות שונות. השאלה לאחר הניתוח היא אם הגידול הוסר באופן מתאים, מהו השול הקרוב ביותר, והאם ממצאי הפתולוגיה משנים את התוכנית.


מה עושים כשכבר בוצעה כריתה והשוליים אינם נקיים

לעיתים הנגע מוסר מתוך הנחה שמדובר בגידול עור שכיח יותר, ורק לאחר מכן מתקבלת אבחנת ‏PDS.‏ במצב כזה חשוב לעיין בדוח הניתוח, בתמונות המקוריות אם קיימות, ובכל פרטי הפתולוגיה.


‏R0‏ מציין כריתה ללא גידול בשוליים בבדיקה המיקרוסקופית; ‏R1‏ מציין גידול המגיע לשוליים המיקרוסקופיים. גם שוליים נקיים אך קרובים מחייבים פירוש בהתאם למיקום ולמאפייני המקרה. לעיתים מומלצת הרחבת כריתה של הצלקת והרקמות שמתחתיה, גם כשאין עוד גוש נראה לעין. ‏[7]‏


כאשר אפשר להשיג כריתה משלימה מתאימה, בוחנים זאת לפני שמסתפקים בטיפול אחר. אם כריתה נוספת אינה אפשרית או כרוכה בפגיעה משמעותית, יש לדון בחלופות ובשילובים עם הצוות הרב־תחומי.


ניתוח מוהס ב־PDS: חשיבות הפתולוגיה המלאה ותכנון השחזור

בטיפול בפלאומורפיק דרמל סרקומה — Pleomorphic Dermal Sarcoma, או PDS — נדרשת זהירות מיוחדת בבחירת שיטת הכריתה ובעיתוי השחזור. אין להניח שניתוח מוהס בחתכים קפואים, עם שחזור באותו מעמד, מספק בכל מקרה את מלוא המידע הדרוש לקבלת החלטה אונקולוגית. בדיקת השוליים בזמן הניתוח והערכה מלאה של הגידול הן משימות משלימות. ההבחנה בין PDS לבין פיברוקסנתומה אטיפית, AFX, והערכת עומק החדירה, נמק ומעורבות כלי דם או עצבים, מחייבות דגימה מספקת של הגידול עצמו. מאמר ייעודי בנושא מדגיש את החשיבות של בדיקת הדגימה המרכזית בחתכים קבועים בפרפין, כדי למנוע החמצה של מאפיינים שמשנים את האבחנה ואת תוכנית הטיפול. לכך נדרשות גם צביעות עזר לפי הצורך ופענוח בידי פתולוג בעל ניסיון רלוונטי בגידולים אלה. [17]


גם בסיס הראיות מחייב שיקול דעת: סקירה שיטתית שפורסמה ב־2026 קבעה כי אין די ראיות לתמוך בהעדפה שגרתית של מוהס על פני כריתה רחבה ב־PDS. העיקרון המרכזי הוא כריתה מלאה עם שוליים נקיים, תוך התאמת הגישה למאפייני הגידול ולמיקומו. [20]


ההחלטה כיצד ומתי לשחזר היא חלק מהטיפול האונקולוגי. כאשר עדיין קיימת אי־ודאות משמעותית לגבי האבחנה, היקף הגידול או הצורך בכריתה נוספת, שחזור באמצעות מתלה והעברת רקמות עלולים לשנות את האנטומיה ולהקשות על כריתה חוזרת של מיטת הגידול. קושי זה מתואר בספרות הכירורגית של סרקומות; גם בדיווח על PDS בקרקפת תוארה בחירה בכיסוי שאִפשר לשמר אפשרות לכריתה נוספת, במקום במתלה סיבובי גדול. במקרים מתאימים יש לשקול כיסוי זמני או שחזור מדורג עד להשלמת ההערכה הפתולוגית ותכנון המשך הטיפול. [21,22]


בגישה שלי לגידולי עור מורכבים, תכנון הכריתה כולל מראש את הבירור הפתולוגי, את השוליים ההיקפיים והעמוקים ואת אפשרויות השחזור. זהו אחד החיבורים החשובים לניסיון בכירורגיה אונקולוגית של העור ובניתוחי מלנומה: היכולת לתכנן את הטיפול כולו, לרבות האפשרות שיידרש ניתוח משלים. עיתוי השחזור צריך להתאים למידת הוודאות האונקולוגית.


גם מבחינה קוסמטית, מוהס אינו מבטיח תוצאה טובה יותר. מניסיוני, במקרים מסוימים התוצאה האסתטית אינה עדיפה, ולעיתים אף פחות טובה. התוצאה תלויה במיקום הגידול, בהיקף ובעומק החסר שנוצר, בתכנון הסגירה ובאיכות השחזור. גם במחקר שבחן מטופלים עם קרצינומה של תאי בסיס, BCC, בפנים, לא נמצא הבדל מובהק בהערכתם את התוצאה האסתטית לאחר מוהס לעומת כריתה רגילה. [23] נוסף על כך, ההליך עשוי להימשך שעות, לרבות ההמתנה לעיבוד ולבדיקת הרקמה בין שלבי הכריתה. [24]


בטיפול ב־PDS, שיקולים אלה מצטרפים למורכבות ההערכה הפתולוגית ולצורך לתכנן מראש גם אפשרות לכריתה משלימה. לגישתי, יש להתאים את הטכניקה לגידול ולמטופל; העדפה לשיטה מסוימת אינה צריכה לגבור על שיקול הדעת האונקולוגי והשחזורי. במקרים אלו אני מציע להגיע לחוות דעת שניה במרפאתי, לצורך הערכה ובדיקה מקיפה, והחלטה משותפת על הטכניקה הניתוחית המתאימה עבורכם.


השחזור מתחיל כבר בתכנון הכריתה

אחרי הסרת סרקומה של הקרקפת או הפנים עשוי להיוותר חסר עור המחייב פתרון משחזר. האפשרויות כוללות סגירה ישירה, שתל עור, מתלה עור מקומי, ובחסרים מורכבים במיוחד שחזור עם צוות פלסטיקה ומיקרוכירורגיה. הבחירה תלויה בעומק החסר, באספקת הדם, בעור שנותר, במצבו של המטופל ובטיפול המתוכנן בהמשך. ‏[8]‏


תקריב ידיים בכפפות האוחזות במחזיק מחט ובפינצטה, עם מחט מעוקלת וחוט על בד כירורגי.
תכנון השחזור מתחיל לפני הניתוח ומשלב את אופן סגירת החסר, ריפוי הפצע ושמירה על תפקוד.

הניסיון בכריתות מלנומה ובשחזורים מאפשר לתכנן מראש כיצד ניתן לסגור את החסר שייווצר. כך אפשר להסביר למטופל את היקף הכריתה, את חלופות השחזור ואת המשמעות להחלמה עוד לפני הניתוח. לעיתים נכון לבצע שחזור סופי מיד. במקרים אחרים אפשר לבחור בכיסוי זמני ובשחזור בשלבים, עד לקבלת מידע מספק על השוליים. אם צפויה קרינה, צריך להתחשב גם בריפוי הפצע ובתזמון שלה. סדרה שפורסמה ב־2024 על ‏PDS‏ בקרקפת מדגימה עד כמה החלטות הכריתה, השחזור והקרינה קשורות זו בזו. ‏[9]‏


הצלחת הטיפול נבחנת גם ביכולת לרפא את הפצע, לשמור על תפקוד ולבנות המשך טיפול אפשרי. מטרות אלה צריכות להיות חלק מהשיחה כבר בביקור הראשון. יש לי נסיון עם גידולי PDS ו- AFX במיקומים מאתגרים במיוחד מבחינה שחזורית וקוסמטית, לא רק בקרקפת (המיקום השכיח) אלא גם באפרכסת של האוזן ובחלקים נוספים של הפנים. במקרים אלו אני משתמש בשחזור ע"י מתלה מקומי ייעודי, שמאפשר חופש מספק מבחינה אונקולוגית בכל הקשור לנרחבות הכריתה, עם וורסטיליות טובה מבחינה שחזורית לצורך מיטוב התוצאה הקוסמטית והשילוב בין שני ההיבטים של הניתוח.


מדוע הניסיון בניתוחי מלנומה מתאים לטיפול במחלת ‏PDS‏

העיסוק במלנומה מקנה ניסיון חוזר בניתוחי עור באזורים מאתגרים, בכריתה סביב צלקת מניתוח קודם, בהערכת נגעים סמוכים ובשחזור. העיסוק בסרקומה מוסיף תשומת לב לעומק החדירה, למדורים האנטומיים, לשוליים ולתכנון משותף עם מומחים נוספים. ב־‏PDS‏ נדרשות שתי נקודות המבט.


כחלק מהגישה ההוליסטית שלי לטיפול ולניתוח של סרקומות מלנומה מחד, וסרקומות וגידולים נדירים מאידך - השילוב בא לידי ביטוי בבחינת האבחנה לפני הניתוח, בתכנון כריתה ושחזור, ובהתאמת הטיפול למצבים שבהם הגידול חזר או הוסר בעבר באופן שאינו מספק. ההכשרה בכירורגיה אונקולוגית במרכז ‏Peter MacCallum‏ באוסטרליה והעבודה בהדסה עם צוותי מלנומה וסרקומה הן חלק מהרקע המקצועי לגישה הזאת.


ל־‏PDS‏ יש כללי טיפול משלו. למשל, ביופסיית בלוטת זקיף, המשמשת במצבים מוגדרים במלנומה, אינה בדיקה שגרתית מבוססת ב־‏PDS.‏ כאשר בלוטה חשודה, מעריכים אותה ישירות באמצעות בדיקה, הדמיה ודגימה לפי הצורך. גם החלטות על אימונותרפיה לפני ניתוח או אחריו אינן מועתקות אוטומטית מהטיפול במלנומה. ‏[7,13]‏



שלושה אנשי צוות רפואי בדיון סביב שולחן, עם תיקיות ומחשב נייד, במבט אלכסוני מלמעלה.
ב־PDS מורכב, דיון רב־תחומי מחבר בין האבחנה לאפשרויות הניתוח, הקרינה והטיפול המערכתי, לפי מאפייני המחלה והמטופל.

מתי שוקלים קרינה

קרינה יכולה להישקל כאשר הסיכון לחזרה מקומית משמעותי, כאשר קיימים מאפיינים פתולוגיים מדאיגים, לאחר הישנות, או כאשר אי אפשר להשיג שוליים מספקים בניתוח נוסף. היא אינה נדרשת לכל מטופל לאחר כריתה של ‏PDS.‏


מחקר רב־מרכזי מ־2024 בחן 45 חולים שקיבלו קרינה משלימה, לצד קבוצת השוואה שלא קיבלה קרינה. הנתונים הצביעו על אפשרות לתועלת בחלק מהמצבים, אך המדגם והמבנה הרטרוספקטיבי מגבילים את היכולת לקבוע למי היא מועילה ובאיזו מידה. ‏[10]‏


לכן ההמלצה צריכה לכלול הסבר על המטרה, חלופת הכריתה הנוספת אם היא קיימת, השפעת הקרינה על הרקמה המשוחזרת והאיזון מול תופעות הלוואי.


אימונותרפיה למחלת ‏PDS‏ והבסיס הביולוגי לטיפול

חלק מגידולי ‏PDS‏ נושאים מספר רב של שינויים ב־‏DNA‏, ובכללם דפוס התואם נזק מקרינה על־סגולה. בחלקם נמצאים גם תאי חיסון בתוך הגידול. מאפיינים אלה מספקים בסיס ביולוגי לבדיקת טיפול שמסייע למערכת החיסון לפעול נגדו. ‏[11,15,18]‏


מחקר מ־2026 השווה תשעה גידולי ‏PDS‏ לגידולי עור קשקשיים מתקדמים ולסרקומות אחרות. במאפיינים גנומיים שנבדקו, ‏PDS‏ היה דומה יותר לקבוצת גידולי העור מאשר לקבוצת הסרקומות האחרות. זהו מחקר ביולוגי קטן, שאינו משנה לבדו את האבחנה או קובע פרוטוקול טיפול, אך הוא מדגיש מדוע חשוב לבחון את הביולוגיה של ‏PDS‏ בפני עצמה. ‏[19]‏


התרופה שנחקרה בדיווחי ‏PDS‏ רבים היא פמברוליזומאב — ‏Pembrolizumab‏, קיטרודה, נוגדן נגד ‏PD-1‏ ממשפחת מעכבי נקודות הבקרה החיסוניות. בדיווח מ־2019 תוארו שתי תגובות מלאות במחלה מתקדמת; באחד המקרים ניתן גם טיפול קרינתי, ולכן אי אפשר לייחס את התוצאה לתרופה בלבד. ‏[12]‏


מאז נוספו נתונים. במחקר ‏DeCOG‏ רב־מרכזי שפורסם ב־2025 נכללו 14 חולי ‏PDS‏ במסגרת מחקר רחב יותר בגידולי עור נדירים. מבין תשעה שקיבלו טיפול במעכבי נקודות בקרה חיסוניות, אצל שישה תועדה תגובה אובייקטיבית. זהו אות קליני משמעותי, אך מדובר בקבוצה קטנה ובמחקר רטרוספקטיבי; המספר אינו תחזית אישית להצלחת הטיפול. ‏[13]‏


בסדרה נוספת שפורסמה ב־2026 תוארו שני חולי ‏PDS‏ עם תגובה מלאה לטיפול שכלל פמברוליזומאב. אחד קיבל את התרופה לבדה והשני בשילוב אריבולין במסגרת מחקר. בשני הגידולים נמצא עומס מוטציות גבוה ודפוס הקשור ל־‏UV‏, למרות מערכת תיקון ‏DNA‏ תקינה במדדי ‏MMR‏ שנבדקו. ‏[14]‏


הנתונים מצדיקים דיון באימונותרפיה במצבים מתאימים של ‏PDS‏ בלתי נתיח, מחלה חוזרת מורכבת או מחלה גרורתית. עדיין אין בסיס להציג אותה כטיפול משלים שגרתי לכל אדם שהגידול שלו הוסר, או כתחליף אוטומטי לניתוח של מחלה מקומית הניתנת לכריתה. גם בהדסה עין-כרם, במסגרת שירות ניתוחי המלנומה והסרקומה אותו אני מנהל, צברנו ניסיון בטיפול משלים באימונותרפיה עבור PDS (כשהדבר התאפשר מבחינת כיסוי), שנלווה לנסיון עשיר מאוד בטיפול עם תרופה זו במטופלים עם מלנומה.


אילו בדיקות עשויות לסייע בבחירת טיפול מתקדם

כאשר יש צורך בטיפול מערכתי, או כשהאבחנה נותרת מורכבת, אפשר לשקול בדיקות נוספות ברקמת הגידול. צריך לבחור אותן לפי השאלה שהן אמורות לפתור.


בדיקה או מאפיין

המשמעות האפשרית בהחלטה

סקירה פתולוגית נוספת

אישור סוג הגידול והבחנה מגידול אחר שעשוי לקבל טיפול שונה

ריצוף מולקולרי ‏NGS‏

חיפוש שינויים גנומיים שעשויים לסייע באבחנה או בהתאמה לטיפול או למחקר

עומס מוטציות ‏TMB‏

נתון שיכול לתמוך בדיון באימונותרפיה במסגרת הקלינית המתאימה

‏MSI‏ ו־‏MMR‏

בחינת מאפיינים הקשורים למנגנוני תיקון ‏DNA‏ ולהתוויות טיפול מסוימות

‏PD-L1‏

מידע נוסף על מאפייני הגידול והסביבה החיסונית שלו

חתימת ‏UV‏

דפוס מוטציות שעשוי לסייע בהבנת הביולוגיה ולעיתים גם בדיון האבחנתי



אף אחת מהבדיקות האלה אינה עומדת לבדה. ‏TMB‏ גבוה אינו מבטיח תגובה; תוצאה תקינה ב־‏MMR‏ אינה שוללת אפשרות לתועלת; ו־‏PD-L1‏ אינו בדיקת ״כן או לא״ מאומתת לבחירת טיפול ב־‏PDS.‏ המחקרים הקטנים מדגישים את הצורך לפרש את הנתונים יחד עם סוג הגידול, היקף המחלה ומצב המטופל. ‏[12,14]‏


בארצות הברית קיימת התוויה לפמברוליזומאב בגידולים מוצקים מסוימים עם עומס מוטציות גבוה, בהתאם לתנאים מוגדרים. ההתאמה הרפואית, הרישום והאפשרות לקבל את הטיפול בישראל דורשים בירור פרטני ועדכני. בדיקה מולקולרית אינה מבטיחה זכאות או מימון. ‏[16]‏


גם הסיכון מהטיפול נבדק מראש. אימונותרפיה עלולה לגרום לתופעות דלקתיות במערכות שונות, ונדרשת זהירות מיוחדת במחלות אוטואימוניות, לאחר השתלה ובמצבים רפואיים מסוימים. החלטה טובה מחברת את הסיכוי לתועלת עם היכולת לתת את הטיפול בבטחה. ‏[16]‏


טיפול לפני ניתוח וטיפולים חדשניים

כאשר ניתוח צפוי להיות נרחב מאוד או כרוך בפגיעה משמעותית, אפשר להעלות בדיון הרב־תחומי את השאלה אם טיפול מערכתי לפני הניתוח עשוי לשנות את האפשרויות. ב־‏PDS‏ זו החלטה פרטנית, ולעיתים מחקרית; אין כיום תשתית של ניסויים ייעודיים שמבססת אימונותרפיה נאו־אדג׳ובנטית כטיפול שגרתי. אין לדחות כריתה מתאימה של מחלה מקומית רק משום שדווח על תגובה לתרופה אצל מטופל אחר. ‏[1,13,14]‏


בחלק מהמקרים המתקדמים עשויה להיות הצדקה לבחינת מחקר קליני או טיפול המכוון לממצא מולקולרי מסוים. אפשרויות אלה תלויות בסוג השינוי, בראיות התומכות בו, בטיפולים שכבר ניתנו ובתנאי המחקר. עצם מציאת מוטציה אינה הופכת כל תרופה הקשורה לאותו גן לטיפול מוכח ב־‏PDS.‏


המחקר מתקדם גם מעבר לריצוף ‏DNA.‏ מחקר חלבונים מ־2024 בחן את מסלולי הפעילות ואת מנגנוני ההתחמקות החיסונית של ‏PDS.‏ הוא מצא כיוונים אפשריים למחקר עתידי, אך ממצא במעבדה עדיין אינו מוכיח שטיפול המכוון אליו יעיל ובטוח באדם. ‏[15]‏


גם מחקר גנומי מ־2026, שהשווה 16 גידולי ‏AFX‏ ל־16 גידולי ‏PDS‏, הדגיש כי למרות ההתקדמות המולקולרית, ההבחנה הפתולוגית נותרת מרכזית. החדשנות המועילה למטופל היא בחירת הבדיקה או הטיפול שיכולים לשנות החלטה ממשית במקרה שלו. ‏[18]‏


מעקב לאחר ניתוח וחזרה של המחלה

לאחר כריתה יש לקבוע תוכנית מעקב הכוללת את הצלקת, העור שסביבה ובלוטות הלימפה הרלוונטיות. בהנחיה מ־2026 מוצע מעקב קליני תכוף יותר בשנתיים הראשונות, לרוב כל שלושה חודשים, ולאחר מכן כל חצי שנה עד לפחות חמש שנים. אולטרסאונד והדמיה נוספת מותאמים לסיכון ולממצאים. ‏[1]‏


גוש חדש בצלקת או בסמוך לה, פצע שאינו מחלים, שינוי מתמשך או בלוטה חדשה מצדיקים פנייה לבדיקה ולא המתנה אוטומטית לביקור הבא. לא כל נגע חדש הוא חזרת ‏PDS‏; בעור שניזוק מהשמש יכולים להתפתח גם גידולים אחרים, ולכן נדרשת אבחנה. ‏[17]‏


אם המחלה חזרה, צריך להעריך מחדש את הפיזור, את אפשרות הכריתה והשחזור, טיפול קרינתי קודם ואת התאמת הטיפול המערכתי. הישנות מקומית, נגעים סמוכים וגרורות מרוחקות הם מצבים שונים, עם אפשרויות טיפול שונות. ‏[7,8,13]‏


מתי כדאי לפנות לחוות דעת נוספת

ייעוץ כירורגי אונקולוגי יכול להיות מועיל כבר לאחר ביופסיה המעלה חשד ל־ ‏PDS ‏, כאשר האבחנה נעה בין ‏AFX‏ ל־‏ PDS‏, לפני כריתה משמעותית בקרקפת או בפנים, לאחר תשובה על שוליים מעורבים או קרובים, ובכל מצב של הישנות או דיון על טיפול מתקדם.


לביקור כדאי להביא:

•  את דוח הפתולוגיה המלא, כולל תוספות וצביעות.

•  את דוח הניתוח הקודם ותמונות הנגע לפני ההסרה, אם ישנן.

•  את פענוחי ההדמיות ואת הבדיקות עצמן.

•  רשימת תרופות ומחלות רקע, כולל דיכוי חיסוני או מחלה אוטואימונית.

•  מידע על קרינה או טיפול אונקולוגי קודם.


לפי הצורך ניתן לבקש גם את השקופיות או את בלוקי הרקמה לסקירה. אין צורך להזמין באופן עצמאי את כל הבדיקות המולקולריות לפני הייעוץ; תחילה כדאי לברר איזו שאלה כל בדיקה אמורה לענות עליה.


זוג מבוגר יושב מול איש צוות רפואי במהלך שיחה ליד שולחן; פני איש הצוות מחוץ לתמונה.
הייעוץ נועד להסביר את האבחנה, את חלופות הטיפול ואת משמעות הכריתה והשחזור להחלמה ולחיי היום־יום.

שאלות נפוצות על סרקומה דרמלית פלאומורפית

האם ‏PDS‏ הוא סרטן עור?

כן. זהו גידול ממאיר נדיר שמתחיל בעור ושייך למשפחת הסרקומות. האבחנה אינה אומרת שיש גרורות. מחלה מקומית ומחלה מפושטת מחייבות תוכניות שונות. ‏[2,5]‏


האם ‏AFX‏ ו־‏PDS‏ הם אותו דבר?

הם קרובים ביולוגית, אך שונים במאפיינים הפתולוגיים ובהתנהגות הצפויה. עומק החדירה ומאפיינים נוספים משפיעים על הסיווג ועל המעקב. דגימה מלאה יכולה לשנות אבחנה ראשונית שניתנה על סמך ביופסיה חלקית. ‏[3,11]‏


האם שוליים נקיים פוטרים ממעקב?

שוליים נקיים הם יעד חשוב, אך תוכנית המעקב נקבעת גם לפי סוג הגידול, עומקו ומאפייניו. לאחר הטיפול יש לקבל תוכנית מסודרת לבדיקות ולפנייה אם מופיע שינוי. ‏[7]‏


האם יש טיפול אם אי אפשר לנתח?

בחלק מהמקרים ניתן לשקול קרינה, אימונותרפיה או טיפול במסגרת מחקר. ההתאמה תלויה בהיקף המחלה, בפתולוגיה, במצב הרפואי ולעיתים בבדיקות מולקולריות. העדויות לאימונותרפיה מעודדות, אך עדיין מוגבלות. ‏[10,13,14]‏


ייעוץ ותכנון טיפול אצל ד״ר מני ברכה

ד״ר מני ברכה הוא כירורג אונקולוגי בכיר בהדסה עין כרם, העוסק בניתוחי מלנומה, סרקומה וגידולי עור ורקמה רכה נדירים. במקרים של ‏PDS‏, הבירור והייעוץ נועדו לבנות תוכנית המתאימה לאבחנה ולמטופל: האם נדרש ניתוח, מה היקפו, כיצד מתכננים את השחזור, והאם יש מקום להשלמת פתולוגיה או לשילוב טיפול נוסף.


ניתן לפנות להערכה לפני הניתוח הראשון, לאחר כריתה קודמת או כאשר המחלה חזרה. הבאת המידע המלא מאפשרת לבחון את האפשרויות ולהסביר את ההחלטות, תוך תשומת לב לשליטה בגידול, לתפקוד ולהחלמה.

לתיאום ייעוץ כירורגי אונקולוגי וחוות דעת נוספת בנושא ‏PDS‏ וגידולי עור נדירים ניתן לפנות לד״ר מני ברכה.



מקורות

המספרים בגוף המאמר מפנים למקורות שלהלן. הרשימה כוללת מחקרים מקוריים, הנחיה מקצועית, מסמך רגולטורי ומאמר דעה מקצועי המסומן בהתאם.


[1] Helbig D, et al. Update of the S1-guideline atypical fibroxanthoma (AFX) and pleomorphic dermal sarcoma (PDS). J Dtsch Dermatol Ges. 2026 Oct 22. Epub ahead of print.DOI: 10.1111/ddg.70471x.

[2] Miller K, Goodlad JR, Brenn T. Pleomorphic dermal sarcoma: adverse histologic features predict aggressive behavior and allow distinction from atypical fibroxanthoma. Am J Surg Pathol. 2012;36(9):1317–1326.DOI: 10.1097/PAS.0b013e31825359e1.

[3] van Midden D, et al. Atypical fibroxanthoma and pleomorphic dermal sarcoma: Is superficial infiltration in subcutaneous tissue acceptable in AFX? Ann Diagn Pathol. 2022;58:151915.DOI: 10.1016/j.anndiagpath.2022.151915.

[4] Parker DJ, et al. PRAME immunohistochemistry and molecular profiling in undifferentiated cutaneous pleomorphic neoplasms: A case series of 8 tumors. J Cutan Pathol. 2026 Oct 18. Epub ahead of print.DOI: 10.1111/cup.70239.

[5] Ørholt M, et al. Subcutaneous undifferentiated pleomorphic sarcoma is more aggressive than pleomorphic dermal sarcoma: Prognosis from a Danish nationwide registry-based cohort. Eur J Surg Oncol. 2025;51(7):109747.DOI: 10.1016/j.ejso.2025.109747.

[6] Persa OD, et al. Extended surgical safety margins and ulceration are associated with an improved prognosis in pleomorphic dermal sarcomas. J Eur Acad Dermatol Venereol. 2019;33(8):1577–1580.DOI: 10.1111/jdv.15493.

[7] Logan IT, Vroobel KM, le Grange F, Perrett CM. Pleomorphic dermal sarcoma: Clinicopathological features and outcomes from a 5-year tertiary referral centre experience. Cancer Rep (Hoboken). 2022;5(11):e1583.DOI: 10.1002/cnr2.1583.

[8] Zeller J, et al. Oncological safety and recurrence in the surgical treatment of atypical fibroxanthoma and pleomorphic dermal sarcoma of the scalp. Cancers (Basel). 2022;14(12):2869.DOI: 10.3390/cancers14122869.

[9] Sulciner ML, et al. Multidisciplinary management of pleomorphic dermal sarcoma of the scalp: A single institution study. Surgical Oncology Insight. 2024;1(2):100036.DOI: 10.1016/j.soi.2024.100036.

[10] Helbig D, et al. Adjuvant radiotherapy for pleomorphic dermal sarcoma. EJC Skin Cancer. 2024;2:100255.DOI: 10.1016/j.ejcskn.2024.100255.

[11] Griewank KG, et al. Atypical fibroxanthoma and pleomorphic dermal sarcoma harbor frequent NOTCH1/2 and FAT1 mutations and similar DNA copy number alteration profiles. Mod Pathol. 2018;31(3):418–428.DOI: 10.1038/modpathol.2017.146.

[12] Klein S, et al. First report on two cases of pleomorphic dermal sarcoma successfully treated with immune checkpoint inhibitors. Oncoimmunology. 2019;8(12):e1665977.DOI: 10.1080/2162402X.2019.1665977.

[13] Ugurel S, et al. Outcome of systemic therapy in patients with advanced rare skin cancers: A retrospective multicenter DeCOG study of 209 patients. Eur J Cancer. 2025;228:115750.DOI: 10.1016/j.ejca.2025.115750.

[14] Alcindor T, et al. Patterns of response to immune checkpoint inhibitors in sarcomas with high tumor burden and/or mismatch repair deficiency. JCO Precis Oncol. 2026;10(7):e2600414.DOI: 10.1200/PO-26-00414.

[15] Klein S, et al. Proteomic analysis of pleomorphic dermal sarcoma reveals a fibroblastic cell of origin and distinct immune evasion mechanisms. Sci Rep. 2024;14:12516.DOI: 10.1038/s41598-024-62927-x.

[16] U.S. Food and Drug Administration. FDA grants traditional approval for pembrolizumab or pembrolizumab and berahyaluronidase alfa-pmph for unresectable or metastatic TMB-H solid tumors with updated indication. 2026. Accessed November 17, 2026.הודעת האישור באתר ה־FDA.

[17] Mahmood MN. Histopathologic evaluation of atypical fibroxanthoma or pleomorphic dermal sarcoma debulk specimen from Mohs surgery: A requirement for their proper distinction. Dermatopathology (Basel). 2024;11(3):184–191. Opinion article.DOI: 10.3390/dermatopathology11030019.

[18] Caprini E, et al. Mutational profile of atypical fibroxanthoma and pleomorphic dermal sarcoma further expands the spectrum of genomic alterations in rare cutaneous neoplasms. Sci Rep. 2026;16:20438.DOI: 10.1038/s41598-026-50665-1.

[19] Neff H, et al. Comparison of pleomorphic dermal sarcoma to advanced cutaneous squamous cell carcinoma and soft-tissue sarcoma. JAMA Dermatol. Published online September 2, 2026.DOI: 10.1001/jamadermatol.2026.3297.

[20] Sivieng J, Abid A, Abid A. Systematic review comparing wide local excision and Mohs micrographic surgery for pleomorphic dermal sarcoma. ANZ J Surg. 2026 May 19. Epub ahead of print.DOI: 10.1111/ans.70748.

[21] Dobke M, Mackert GA. Upper extremity sarcoma: impact of current practice guidelines and controversies on reconstructive approaches. SICOT J. 2017;3:15.DOI: 10.1051/sicotj/2017003.

[22] Patel KB, Williams JV, Baxter EM, Chengot P, Parmar JD. Surgical management of advanced pleomorphic dermal sarcoma of the occipital scalp. Ann R Coll Surg Engl. 2022;104(1):e9–e11.DOI: 10.1308/rcsann.2021.0052.

[23] Essers B, Nieman F, Prins M, Smeets N, Neumann H. Perceptions of facial aesthetics in surgical patients with basal cell carcinoma. J Eur Acad Dermatol Venereol. 2007;21(9):1209–1214.DOI: 10.1111/j.1468-3083.2007.02227.x.

[24] American College of Mohs Surgery. Mohs Surgery FAQs. Accessed November 17, 2026.מידע למטופלים באתר האיגוד האמריקאי לניתוחי מוהס.

תגובות


1.jpg

צרו עמנו קשר

טלפון ראשי לקביעת תור

052-5248880

​

במקרים דחופים
ניתן ליצור קשר בוואטסאפ ל-
052-5248880

אימייל

כתובת

בי"ח הדסה-עין כרם, ירושלים

הדסה מדיקל, בית גיבור ספורט, דרך מנחם בגין 7, רמת גן

עובד בהסדר מלא מול כל קופות החולים וכלל חברות הביטוח

השאירו פנייה ונחזור אליכם בהקדם

תודה על פנייתכם.

ניצור עמכם קשר בהקדם

bottom of page